דלגו לתוכן הראשי
בחירות 2026

ישראל בוחרת ביום שלישי, 27 באוקטובר

מארכיון בית המשפטבקשת רשות ערעור, אזרחי

מאיר ניר נ' המנהל המיוחד , עו"ד דוד כחלון ואח'

פסק הדין ברע"א 4877/04 ניתן ביום 12 ביולי 2004.

ההכרעה, במילותיו של בית המשפט.

החלטתי, אם כן, לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. התוצאה היא, כי הערעור מתקבל באופן חלקי במובן זה שנקבע כי יש לקזז את הוצאותיו של המבקש מן הסכום אשר עליו להעביר למנהל המיוחד. הדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבע מהו סכום ההוצאות לו זכאי המבקש. עניין זה ניתן להכרעה בנפרד מן הסוגייה העקרונית שבמחלוקת בין המבקש למנהל המיוחד או יחד עימה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

התיק נדון לפני דן יחיד, ופסק הדין ניתן ביום 12 ביולי 2004.

בית המשפט
בית המשפט העליון
מקרה
רע"א 4877/04
נפתח
2004
ניתן
12 ביולי 2004
משך
שני עמודים

ההרכב

  • אשר גרוניס

כך מצטטים את פסק הדין.

רע"א 4877/04 מאיר ניר נ' המנהל המיוחד , עו"ד דוד כחלון ואח' (12.7.2004)

הנוסח המלא של פסק הדין.

בבית המשפט העליון

רע"א 4877/04

בפני: כבוד השופט א' גרוניס

המבקש: מאיר ניר

נגד

המשיבים: 1. המנהל המיוחד , עו"ד דוד כחלון · 2. כונס הנכסים הרישמי · 3. יפתח נבון

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 29.4.04 בבש"א 22016/03 שניתנה על ידי כבוד השופטת ו' אלשייך

בשם המבקש: עו"ד א' קדוש

בשם המשיב 1: עו"ד י' בורנשטיין

בשם המשיב 2: עו"ד ר' שני-שרפסקי

בשם המשיב 3: עו"ד א' גיל

פסק-דין

עיון בהחלטה נשוא הבקשה לרשות ערעור מעלה, כי קביעותיו של בית משפט קמא הינן בעלות אופי זמני וכי הסוגיה שבמחלוקת טרם הוכרעה סופית. די בטעם האמור כדי להובילנו למסקנה, כי בשלב זה אין מקום שערכאת הערעור תאמר את דברה בכל הנוגע לסוגיה העקרונית שבמחלוקת בין המבקש לבין המשיב 1 (להלן - המנהל המיוחד). בהקשר זה יצוין, כי ראוי שיוגש בהקדם לבית המשפט שעל הפירוק הליך אשר יביא לקבלת הכרעה סופית במחלוקת. ברי, כי ההנחה המקופלת באיסור על נקיטת הליכי הוצאה לפועל אשר הוטל על המבקש היא, שהמנהל המיוחד יפעל במלוא המרץ, בכפוף לאישורו של בית המשפט שעל הפירוק, להמשך הגבייה מן המשיב 3 (להלן - החייב) בהתאם לפסק הדין. אין בדברינו האחרונים משום נקיטת עמדה כלשהי ביחס לתביעת החוב שהוגשה למנהל המיוחד על ידי החייב. העניין היחיד הראוי להתייחסות לגופם של דברים ולהכרעה במסגרת בקשה זו הינו ההוצאות שהוציא המבקש לשם גביית הכספים מן החייב. בית המשפט המחוזי קבע שאין לקזז את ההוצאות שהוציא מן הכספים שגבה המבקש ואשר הוא חוייב להעבירם למנהל המיוחד. מסתבר, כי אין מחלוקת שהמבקש זכאי לשיפוי בגין ההוצאות אשר נשא במסגרת ההליכים שנקט נגד החייב (סעיף 5(ח) לתשובתו של המנהל המיוחד). משכך, לא היה מקום לחייב את המבקש למסור למנהל המיוחד את הכספים שגבה מן החייב על פי פסק הדין מבלי לקזז מהם את סכום ההוצאות המגיעות לו כאמור. יוער, כי לגרסת המבקש עולה סכום ההוצאות על הסכום אשר גבה מן החייב. אם אכן צודק המבקש בטענתו זו, הרי שאין לחייבו במסירת סכום כלשהו למנהל המיוחד. מכל מקום, בשלב זה טרם נתברר מה סכום ההוצאות שהוציא המבקש.

החלטתי, אם כן, לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. התוצאה היא, כי הערעור מתקבל באופן חלקי במובן זה שנקבע כי יש לקזז את הוצאותיו של המבקש מן הסכום אשר עליו להעביר למנהל המיוחד. הדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבע מהו סכום ההוצאות לו זכאי המבקש. עניין זה ניתן להכרעה בנפרד מן הסוגייה העקרונית שבמחלוקת בין המבקש למנהל המיוחד או יחד עימה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ג בתמוז תשס"ד (12.7.04).

חיפוש התיק באתר בית המשפט העליון

בית המשפט נתן את פסקי הדין האלה בערך באותו זמן.

כל פסקי הדין של בית המשפט העליון →

עוד כלים