Skip to main content
Election 2026

Israel votes on Tuesday, 27 October

From the court's archiveRequest for leave to appeal, civil

מאיר ניר נ' המנהל המיוחד , עו"ד דוד כחלון ואח'

LCA 4877/04 was decided on 12 July 2004.

The court's decision, in its own words.

החלטתי, אם כן, לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. התוצאה היא, כי הערעור מתקבל באופן חלקי במובן זה שנקבע כי יש לקזז את הוצאותיו של המבקש מן הסכום אשר עליו להעביר למנהל המיוחד. הדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבע מהו סכום ההוצאות לו זכאי המבקש. עניין זה ניתן להכרעה בנפרד מן הסוגייה העקרונית שבמחלוקת בין המבקש למנהל המיוחד או יחד עימה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

One justice heard the case, and the ruling came on 12 July 2004.

Court
The Supreme Court
Case
LCA 4877/04
Opened
2004
Decided
12 July 2004
Length
2 pages

The panel

  • אשר גרוניס

This is how to cite the ruling.

רע"א 4877/04 מאיר ניר נ' המנהל המיוחד , עו"ד דוד כחלון ואח' (12.7.2004)

The full text of the ruling, in the Hebrew the court gave it in.

בבית המשפט העליון

רע"א 4877/04

בפני: כבוד השופט א' גרוניס

המבקש: מאיר ניר

נגד

המשיבים: 1. המנהל המיוחד , עו"ד דוד כחלון · 2. כונס הנכסים הרישמי · 3. יפתח נבון

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 29.4.04 בבש"א 22016/03 שניתנה על ידי כבוד השופטת ו' אלשייך

בשם המבקש: עו"ד א' קדוש

בשם המשיב 1: עו"ד י' בורנשטיין

בשם המשיב 2: עו"ד ר' שני-שרפסקי

בשם המשיב 3: עו"ד א' גיל

פסק-דין

עיון בהחלטה נשוא הבקשה לרשות ערעור מעלה, כי קביעותיו של בית משפט קמא הינן בעלות אופי זמני וכי הסוגיה שבמחלוקת טרם הוכרעה סופית. די בטעם האמור כדי להובילנו למסקנה, כי בשלב זה אין מקום שערכאת הערעור תאמר את דברה בכל הנוגע לסוגיה העקרונית שבמחלוקת בין המבקש לבין המשיב 1 (להלן - המנהל המיוחד). בהקשר זה יצוין, כי ראוי שיוגש בהקדם לבית המשפט שעל הפירוק הליך אשר יביא לקבלת הכרעה סופית במחלוקת. ברי, כי ההנחה המקופלת באיסור על נקיטת הליכי הוצאה לפועל אשר הוטל על המבקש היא, שהמנהל המיוחד יפעל במלוא המרץ, בכפוף לאישורו של בית המשפט שעל הפירוק, להמשך הגבייה מן המשיב 3 (להלן - החייב) בהתאם לפסק הדין. אין בדברינו האחרונים משום נקיטת עמדה כלשהי ביחס לתביעת החוב שהוגשה למנהל המיוחד על ידי החייב. העניין היחיד הראוי להתייחסות לגופם של דברים ולהכרעה במסגרת בקשה זו הינו ההוצאות שהוציא המבקש לשם גביית הכספים מן החייב. בית המשפט המחוזי קבע שאין לקזז את ההוצאות שהוציא מן הכספים שגבה המבקש ואשר הוא חוייב להעבירם למנהל המיוחד. מסתבר, כי אין מחלוקת שהמבקש זכאי לשיפוי בגין ההוצאות אשר נשא במסגרת ההליכים שנקט נגד החייב (סעיף 5(ח) לתשובתו של המנהל המיוחד). משכך, לא היה מקום לחייב את המבקש למסור למנהל המיוחד את הכספים שגבה מן החייב על פי פסק הדין מבלי לקזז מהם את סכום ההוצאות המגיעות לו כאמור. יוער, כי לגרסת המבקש עולה סכום ההוצאות על הסכום אשר גבה מן החייב. אם אכן צודק המבקש בטענתו זו, הרי שאין לחייבו במסירת סכום כלשהו למנהל המיוחד. מכל מקום, בשלב זה טרם נתברר מה סכום ההוצאות שהוציא המבקש.

החלטתי, אם כן, לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. התוצאה היא, כי הערעור מתקבל באופן חלקי במובן זה שנקבע כי יש לקזז את הוצאותיו של המבקש מן הסכום אשר עליו להעביר למנהל המיוחד. הדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבע מהו סכום ההוצאות לו זכאי המבקש. עניין זה ניתן להכרעה בנפרד מן הסוגייה העקרונית שבמחלוקת בין המבקש למנהל המיוחד או יחד עימה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ג בתמוז תשס"ד (12.7.04).

Find the case on the Supreme Court's site

The court gave these rulings around the same time.

All Supreme Court rulings →

More tools