הבנק הבינלאומי הראשון לישראל ואח' נ' מאיר איטח

פסק-דין

1.הבקשה שבפניי מכוונת כלפי החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 23.7.2020 (ע"א 28964-07-20, השופטת העמיתה ש' דותן). בצדה של הבקשה הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצועה של ההחלטה.

2.מבלי להידרש לפירוט שאינו נדרש בהקשר הנוכחי, יצוין בתמצית כי המשיב הגיש נגד הבנק הבינלאומי הראשון לישראל, הוא המבקש (להלן: הבנק), תביעה לבית משפט השלום. התביעה כוונה למתן סעד שיורה לבנק למסור למשיב מסמכים הנוגעים לפי הנטען לחשבונו. מנגד, הבנק התנגד למסירת המסמכים, וטען כי בכוונת המשיב להגיש תביעה כספית נגדו, כך שמדובר בתביעה המיועדת לעקוף את ההליכים המקובלים ביחס לגילוי מסמכים. כן נטען, כי מדובר במסמכים פנימיים שחלה עליהם סודיות בנקאית ועל כן המשיב אינו זכאי לקבלם.

3.ביום 2.6.2020 קיבל בית משפט השלום (ת"א 34446-11-19, השופט ע' אלקלעי) את התביעה, בקבעו כי המשיב זכאי לקבל את המסמכים הקשורים בניהול חשבונו, ככל שהם קיימים, בהיותו לקוח של הבנק. לצד זאת, בית משפט השלום קבע כי הבנק אינו מחויב בהמצאת חלק מן המסמכים המבוקשים (פירוט המרווח הפיננסי והעלויות הקשורות בעסקאות שביצע המשיב).

4.הבנק הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע – היא הבקשה העומדת ביסודו של ההליך דנן. בעיקרו של דבר, הבנק טען כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים בהתחשב בכך שפסק דינו של בית משפט השלום ניתן בישיבת קדם משפט, כך שלא ניתן לבנק יומו בבית המשפט. בהקשר זה, נטען כי נשללה מהבנק האפשרות לעמוד על ההבדל בין המסמכים שלקוחות של הבנק זכאים לקבל לידיהם לבין המסמכים שעורך הבנק לצרכיו הבנקאיים. באשר למאזן הנוחות, הבנק טען כי דחיית הבקשה תייתר את הדיון בערעור ועל כן הוא נוטה לטובתו.

5.ביום 23.7.2020 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, בקבעו כי סיכויי ההליך קלושים. בהקשר זה, צוין כי בית משפט השלום בחן את כל השאלות המשפטיות שהועלו בפניו, וכי אין למנוע מהמשיב את קבלת המסמכים הנוגעים לחשבון שהוא מנהל בבנק.

6.על החלטה זו נסבה הבקשה שבפניי. בעיקרו של דבר, הבנק חוזר על הטענות שהעלה בפני בית המשפט המחוזי ומוסיף כי דחיית הבקשה תגרום לו לנזק בלתי הפיך, וכן תייתר את הדיון בערעור שהגיש. בהחלטתי מיום 6.8.2020 הוריתי על מתן צו ארעי לעיכוב ביצועה של ההחלטה שנתן בית המשפט המחוזי.

7.בתשובה שהגיש המשיב ביום 13.8.2020, בהתאם להחלטתי, הוא טוען כי הוא זכאי לקבל את המסמכים הקשורים בחשבון הבנק שלו, ללא תלות בשאלה האם נקט נגד הבנק בהליך משפטי אם לאו. המשיב טוען עוד כי סיכויי הערעור להתקבל קלושים, בשים לב לכך שהבנק לא הבהיר מדוע מדובר במסמכים פנימיים וחסויים. כן טוען המשיב כי אף מאזן הנוחות נוטה לטובתו, מאחר שבמשך תקופה ארוכה הבנק מונע ממנו לקבל את המסמכים.

8.לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, ולאחר שנתתי לצדדים לטעון בעניין החלת תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ושוכנעתי כי לא ייפגעו זכויותיהם כבעלי דין, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על-פיה. בהמשך לכך, מצאתי כי דין הערעור להתקבל.

9.כידוע, ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטות שעניינן מתן סעדים זמניים (ראו למשל: רע"א 2592/17 מ.פ עמית בניה וייזום בע"מ נ' דהן, פסקה 16 (26.4.2017)). יחד עם זאת, במקרה דנן, אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור להתקבל, דומה כי יש צורך לעכב את העברת המסמכים על-מנת שלא לייתר את הדיון בערעור שהגיש הבנק (ראו והשוו: ע"א 6654/14 שרבט נ' המנהל המיוחד, פסקה 7 (18.2.2015)). זאת, בשים לב לכך שהמשיב לא הצביע על נזק קונקרטי שעלול להיגרם לו כתוצאה מקבלת הבקשה, מעבר לפגיעה הנטענת בזכותו לקבלת המסמכים ולהתמשכות ההליכים בעניינו, ומבלי לגרוע מהחשיבות הנודעת לשמירה על זכויותיהם הצרכניות של לקוחות הבנקים.

10.סוף דבר: הערעור מתקבל. אני מורה על עיכוב ביצועו של פסק הדין שנתן בית משפט השלום עד להכרעה בערעור. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ז באב התש"ף (17.8.2020).