איתן גזילזון ואח' נ' דרור חטר-ישי

פסק-דין

1.ביום 2.11.08 דחיתי בעיקרה את בקשת רשות הערעור וביקשתי תשובה אך ורק לעניין טענה חלופית שהועלתה בבקשה. הטענה הייתה כי שגה בית המשפט המחוזי שעה שהורה כי המשיב, הוא התובע, יגיש תצהירי חקירה ראשית תוך 45 ימים וכי המבקשים-הנתבעים יגישו תצהירים תוך 45 ימים מקבלת תצהירי התובע. על פי הנטען, יש לעכב את ההוראה בעניין הגשת תצהירים. ההחלטה בעניין הגשת תצהירים ניתנה ביום 17.2.08, ונמסרה לבעלי הדין רק ביום 24.6.08. בתשובתו לא התייחס המשיב לטענה כי יש לעכב את החיוב להגיש תצהירים. בתשובה לשאלתי הודיע המשיב כי הוא טרם הגיש תצהירי חקירה ראשית.

2.המועד להגשת תצהירי חקירה ראשית מטעם התובע (המשיב) חלף זה מכבר (אף אם מונים את תקופת 45 הימים, כפי שיש לעשות, מן המועד בו נמסרה ההחלטה לבעלי הדין). מסתבר, אם כן, כי המשיב טרם קיים את החובה שהושתה עליו להגיש תצהירים. לא ברור לי כיצד הוא מתנגד לעיכוב שעה שהוא עצמו לא מילא אחר החלטתה של הערכאה הדיונית. יוער, כי הטענה בדבר הצורך בעיכוב קשורה בעובדה שערעור מסוים תלוי בבית משפט זה.

3.בנסיבות המתוארות, החלטתי לדון בבקשה לרשות ערעור, ככל שמדובר בטענה החלופית הנזכרת, כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פיה. הערעור מתקבל בחלקו במובן זה שההוראה בדבר הגשת תצהירים מבוטלת לעת הזו. כמובן, שלאחר שתיפול הכרעה בערעור האחר התלוי בבית משפט זה, ניתן יהיה לקדם את הטיפול בתובענה שבבית המשפט המחוזי. אין צו להוצאות.

ניתן היום, י' בכסלו התשס"ט (7.12.2008).