מדינת ישראל (משרד התחבורה, רשות הרישוי והנהלת בתי המשפט) נ' יפעת מילר

פסק-דין

1.תקנה 12 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן - התקנות) תוקנה בשנת 2003, בעקבות החלטתו של בית המשפט המחוזי לאשר את הגשתה של התובענה הייצוגית שהוגשה בשנת 2000 על ידי המשיבה נגד המבקשת. בדיון בפנינו הסכים בא כוחה של המשיבה כי עם תיקון התקנה תוקן הפגם עליו נתבססה התובענה הייצוגית. משכך, ובשל הוראות שונות בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן - החוק) ופסק דינו של בית משפט זה ברע"א 7028/00 א.בי.אי. ניהול קרנות נאמנות (1978) בע"מ נ' אלסינט בע"מ (פסק דין מיום 14.12.06). אין עוד מקום לתביעה כיום. בין ההוראות המובילות למסקנה זו נמצא סעיף 9 לחוק. בעתירות שהוגשו בבג"ץ 2171/06 ובג"ץ 2367/06 הועלתה טענה כי דינו של סעיף זה הינו בטלות. טרם ניתנה החלטה בעתירות אלה.

2.על יסוד התשתית האמורה הננו מחליטים:

א) הבקשה דנא לרשות ערעור נדונה כערעור, הערעור מתקבל והתביעה הייצוגית נדחית.

ב) היה ויוחלט בבג"ץ 2171/06 ובבג"ץ 2367/06 כי אין תוקף לסעיף 9 לחוק, תהא המשיבה רשאית לעתור תוך 30 ימים מעת שהקביעה תהא חלוטה, לביטול פסק דין זה על כל מרכיביו, ולהחזרתה של הבקשה דנא ללוח המשפטים. היה וכך יקרה, כמובן שלכל בעל דין שמורות טענותיו.

3.בעלי הדין הסכימו כי אם הערעור יתקבל יקבע בית משפט זה האם מגיע גמול ושכר טרחה לעניין ההליך בו פתחה המשיבה, בהתחשב בכך שתקנה 12 לתקנות תוקנה בעקבות החלטתו של בית משפט קמא לאשר הגשתה של התביעה הייצוגית. זאת, הגם שהמבקשת טוענת כי תיקון התקנה היה בגדר הבהרה ולמען הזהירות בלבד. לא ראינו מקום לפסיקת גמול במקרה זה, אך דעתנו היא שראוי לפסוק שכר טרחה. זאת בין היתר, לאור החלטתו של בית המשפט המחוזי, ואפילו אם התיקון נדרש אך מחמת הזהירות. המבקשת תישא, על כן, בשכר טרחה בסכום של 20,000 ש"ח.

ניתן היום, י"ד בטבת התשס"ז (4.1.2007).