מוזיאון · יפו
מוזיאון אילנה גור
בניין אבן משנת 1742, שנבנה כאכסניה לעולי רגל יהודים שירדו לחוף ביפו. הפסלת אילנה גור קנתה אותו בשני שלבים ופתחה בו בספטמבר 1995 מוזיאון לעבודות שלה ולאוסף שלה.
Deror_avi / CC BY-SA 3.0 · Wikimedia Commons
הבניין
1742
השנה שבה, לפי המוזיאון, בנה כאן הסוחר יעקב זוננה את אכסניית עולי הרגל
פתיחת המוזיאון
ספטמבר 1995
אחרי שאילנה גור קנתה את שאר הבניין בתחילת שנות ה-90 ועבדה עליו כשלוש שנים
יצירות באוסף
יותר מ-500
לפי ספירת המוזיאון עצמו, כולל כ-300 פסלים, שנאספו במשך חמישים שנה
כרטיס למבוגר
₪45
כפי שפרסם המוזיאון בעמוד המידע למבקרים, נבדק ב-2026
בקצרה
- כמה זמן להקדיש
- כ-60 עד 90 דקות
- ראשון עד חמישי
- 10:00-16:00
- מבוגר
- ₪45
מוזיאון אילנה גור הוא בית-מוזיאון על רכס יפו העתיקה, כמה סמטאות מעל נמל הדייגים. יש בו יותר מ-500 יצירות אמנות, בתוך בניין אבן שהמוזיאון מתארך ל-1742 ומתאר כאכסניה לעולי רגל יהודים שירדו לחוף ביפו בדרכם לירושלים. כמעט כל מה שיש בו נבחר בידי אדם אחד. אילנה גור, פסלת ומעצבת שנולדה בטבריה ב-1936, קנתה חלק מהבניין ב-1983 כדי לגור בו, קנתה את השאר בתחילת שנות ה-90, שיקמה אותו במשך כשלוש שנים ופתחה את המוזיאון בספטמבר 1995.
זה לא מוזיאון במובן הרגיל, של אוסף שוועדה הרכיבה וחוקרים כתבו לו כיתובים. שירות התיירות של עיריית תל אביב-יפו מתאר אותו כמוזיאון שנמצא בביתה הפרטי של האמנית שעל שמה הוא קרוי, והערך בוויקיפדיה האנגלית נותן לו שם מלא יותר: בית ומוזיאון אילנה גור. עבודות הברזל והברונזה שלה עומדות לצד יצירות שאספה במשך חמישים שנות מסעות: פסלים של הנרי מור ודייגו ג'קומטי, כיסא של פרנק גרי, עבודות של אנסלם קיפר ויוזף אלברס, ציור ופיסול ישראלי ממנשה קדישמן ועד פאטמה שנאן, ואוסף גדול של אמנות אתנית מאפריקה ומדרום אמריקה.
הביקור עצמו קטן וקבוע במתכונתו. בניין אחד בכמה מפלסים, גן פסלים על הגג והים התיכון מתחתיו, חנות, וכרטיס למבוגר שהמוזיאון מפרסם במחיר ₪45. המוזיאון נסגר ב-16:00, ובשישי ב-14:00, וזה תופס לא מעט מבקרים שרואים ביפו העתיקה יעד לערב. בשבת הוא דווקא פתוח, בניגוד לחלק גדול מהחנויות שמסביב.
1742
נבנה בשביל מי שירד מהאוניות
הסיפור שהמוזיאון מספר על הבניין שלו מתחיל בתאריך ובשם. הבניין הוקם ב-1742 בידי יעקב זוננה, שמתואר כראש ועד הפקידים בקושטא, ושימש אכסניה לעולי רגל: מחסה לנוסעים שירדו לחוף ביפו ועוד עמדה לפניהם הדרך לירושלים. הערך בוויקיפדיה העברית מכנה אותו האכסניה היהודית הראשונה ביפו ומתאר שלוש קומות מאחורי קירות עבים מאוד.
הקירות הם החלק בסיפור שמסביר את כל השאר. האכסניה עמדה מחוץ לחומות העיר, ולכן התיאור של הבניין ב-Jewish Virtual Library מדגיש את הבנייה המסיבית שלו ואת תפקידו כהגנה מפני שודדים, לא פחות מאשר כמקום לינה. יפו הייתה נקודת הנחיתה בדרך אל פנים הארץ, ועולה רגל שהגיע בים במאה ה-18 היה הכי חשוף בשעות שבין הסירה לדרך.
כדאי לומר בפשטות מה מתועד ומה מסורת של הבית. הכרונולוגיה שלמעלה לקוחה מהעמוד של המוזיאון עצמו על הבניין, והערכים האנציקלופדיים שחוזרים עליה נשענים על אותו מקור. לא פורסמה חפירה באתר, אין תיק עתיקות שהמוזיאון מפנה אליו את המבקרים ואין סקר שמפריד בין שלב בנייה אחד לאחר. התאריך 1742 הוא של המוזיאון, הוא חוזר באופן עקבי, והוא התאריך היחיד שיש.
- 1742: נבנה כאכסניה לעולי רגל יהודים, לפי המוזיאון
- שלוש קומות מאחורי קירות עבים, לפי הערך בוויקיפדיה העברית
- מחוץ לחומות העיר, ולכן נבנה גם להגנה ולא רק ללינה
- לא פורסמו חפירה או סקר מבנה של האתר
Bahnfrend / CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons
אחרי האכסניה
סבון, בית כנסת ובניין שאף אחד לא רצה
במחצית השנייה של המאה ה-19 הפכה האכסניה למפעל שייצר סבון ובשמים משמן זית, שהיה אז אחד ממוצרי הייצוא של האזור. לפי הערך בוויקיפדיה העברית, את המפעל הפעילה משפחה מוסלמית מבוססת. העקבות של התעשייה הזאת עדיין בבניין: במרתף שרד תנור אבן, שגור מספרת שמצאה במהלך השיפוץ, אטום ומנותק משאר הבית.
במאה ה-20 שימש הבניין קודם למגורים ואחר כך עמד כשלד ריק. מ-1949 שימש חלק ממנו בית כנסת לעולים מקהילת יהודי לוב. בשנות ה-50 שוכנו בו משפחות שהגיעו מהבלקן, בתנאי תברואה ירודים, כפי שמתארים גם המוזיאון וגם הערך העברי. בשנות ה-70 התחילו אמנים לעבור ליפו העתיקה בכלל, וזה הרקע למה שקרה אחר כך.
כשגור באה לקנות את שאר הבניין, בתחילת שנות ה-90, החלק הזה כבר היה נטוש. לפי גרסת המוזיאון היא קנתה אותו בלי לדעת מה יש בפנים, והערך העברי מוסיף שכדי להיכנס היה צריך לקדוח דרך קיר. מאתיים וחמישים שנה של שימוש רצוף לא הסתיימו בשימור אלא בחורבה נעולה באמצע רובע תיירותי.
נבנה מחדש
מה שרד, ומה של גור
גור קנתה את החלק הראשון שלה בבניין ב-1983 כבית פרטי, בתקופה שבה שאר הבניין היה הבעיה של מישהו אחר. את השאר רכשה בתחילת שנות ה-90 והשקיעה כשלוש שנים בשיקום. לפי המוזיאון, היא עבדה כך שהאופי האדריכלי הישן יישמר והמקום יהיה ראוי למגורים. המוזיאון נפתח בספטמבר 1995.
כמה פרטים מוצגים כעתיקים באמת, ואותם כדאי לחפש. התקרה בחדר הפסלים בנויה מהמאה ה-18 בשיטה שהמוזיאון מכנה שיטת כוורת הדבורים, עם כדים (אמפורות) ששולבו בתוכה כדי להקל על המפתח ולבודד אותו. התנור במרתף שייך לתקופת הסבון והקוסמטיקה. מחיצת סריג שהמוזיאון מתארך למאה ה-19, ומתאר כמקום שממנו נשים מוסלמיות יכלו להתבונן בלי שיראו אותן, משמשת היום לתליית עבודות קונספטואליות על מגדר. במהלך העבודות התגלו חדרים ופתחים חסומים.
כל השאר הוא התערבות משנות ה-90, והמוזיאון לא מעמיד פנים אחרת. דרכי התנועה, התאורה, גרמי המדרגות, גן הפסלים על הגג וכל סידור החפצים הם שלה. לא פורסם דוח שימור שמפריד, חדר אחר חדר, בין המבנה המקורי לעבודה החדשה, ולכן הקריאה הכנה למבקר היא זו: המעטפת והפרטים שצוינו למעלה ישנים, המוזיאון שבתוכם בן שלושים, ואף אחד לא התכוון שאפשר יהיה להבחין ביניהם בעין.
וזו גם הסיבה לבוא. בית חצר משוקם ביפו העתיקה הוא בדרך כלל לובי של מלון או גלריה עם קירות לבנים. הבית הזה שמר על המפלסים המשונים שלו, על הפתחים הנמוכים ועל הפינות החשוכות, ואז מילא אותם.
- 1983: גור קונה חלק מהבניין כבית
- תחילת שנות ה-90: קונה את השאר, ואחר כך כשלוש שנים של שיקום
- ישן: תקרת הכדים, התנור במרתף, מחיצת הסריג מהמאה ה-19
- חדש: הסידור, התאורה, המדרגות וגן הגג
Laliv Gal / CC BY 2.5 · Wikimedia Commons
האוסף
500 יצירות, וזוג עיניים אחד בחר את כולן
לפי המוזיאון יש באוסף יותר מ-500 יצירות, שנאספו במשך חמישים שנות מסעות בארץ ובעולם, וכ-300 מהן פסלים. השאר הם ציורים, רישומים, וידאו, חפצי עיצוב, עתיקות וגוף גדול של אמנות אתנית מאפריקה ומדרום אמריקה, שהמוזיאון מציין כנושא מרכזי ולא כעניין שולי.
השמות משתרעים רחוק לשני הכיוונים. לצד עבודות הברזל והברונזה של גור יש הנרי מור, דייגו ג'קומטי, אלכסנדר ארכיפנקו, יוזף אלברס, אנסלם קיפר, חריט ריטפלד ופרנק גרי. בצד הישראלי יש את מנשה קדישמן, אורי ליפשיץ ויעקב דורצ'ין מבין השמות המבוססים, ואת סיגל אבני, ורד אהרונוביץ', פאטמה שנאן וליאור שטיינר מבין החדשים. הקריטריון המוצהר הוא תחושה חזקה של ביטוי עצמי ומודעות חברתית או פוליטית. זה כלל של אספנית ולא של אוצר, והתוצאה נראית בהתאם.
הבניין מחולק לחדרים עם שמות ולא לאולמות לפי סדר כרונולוגי. יש חלל מרכזי של פיסול מונומנטלי, חדר עיצוב של תאורה ועבודות ברזל, חדר הנזירים שבו שולחנות נזירים מקוריים נושאים את המיצב של גור "הבוקר שאחרי", ספרייה של ספרות עברית ולועזית שמוקדשת לסבא שלה, חדרי האמנות האתנית, חדר הפסלים מתחת לתקרת הכדים, חלל הסריג, מעבר בקומה העליונה שתלויות בו עבודות של אמנים ישראלים, חדר של צלבים ושרידי קדושים, וגן הגג. בוויקיפדיה האנגלית מצוין שהתערובת הזאת כונתה ג'ונגל אמנותי, ושגור עצמה כינתה אותה האוניברסיטה שלה.
את מעמדה כאמנית קל לבדוק גם מחוץ לבניין. "לעולם לא עוד" שלה עומד ביד ושם, "אישה מול הרוח" בפארק צ'רלס קלור על חוף תל אביב, ו"הלווייתן המחייך" מ-1985 ביפו העתיקה עצמה, הליכה קצרה מדלת המוזיאון, ואפשר להסתכל עליו בחינם. לגבי השכלה פורמלית הגרסאות שונות: הביוגרפיה שלה באתר המוזיאון והערך בוויקיפדיה האנגלית מתארים אותה כאוטודידקטית שלא השלימה לימודי אמנות, ואילו קורות החיים שמתפרסמים באותו אתר מציינים את בצלאל בירושלים ב-1955 וב-1956.
Tomer600 / CC BY-SA 3.0 · Wikimedia Commons
ביום הביקור
שעות קצרות, סמטאות מדורגות, אין מעלית
לפי המוזיאון, שעות הפתיחה הן 10:00-16:00 בימים א'-ה' ובשבת, ו-10:00-14:00 בשישי. הכניסה עולה ₪45 למבוגר, ₪35 לתושב תל אביב-יפו, ₪25 לחייל, לאזרח ותיק או לסטודנט, ₪20 לילד בגיל חמש עד 17, ו-₪100 לכרטיס משפחתי לשני מבוגרים ושלושה ילדים. לדברי המוזיאון הכרטיסים נמכרים בכניסה ואין צורך להזמין מראש.
הסיורים המודרכים נמשכים 45 עד 60 דקות, בעברית ובאנגלית כרגיל ובספרדית, בפורטוגזית או ברוסית לפי בקשה, והם כרוכים בתשלום נוסף שמתאמים מול מחלקת הסיורים של המוזיאון. המוזיאון גם פרסם סיור בשישי בצהריים שכלול במחיר הכניסה, עם הערה שהסיור מושהה עד להודעה חדשה, אז לא כדאי לתכנן סביבו יום שישי בלי להתקשר קודם.
הנגישות היא נקודת התורפה, ואין טעם לייפות את זה. המסמך שכדאי לקרוא הוא הצהרת הנגישות של המוזיאון עצמו, מ-27 ביולי 2023. לפיה יש חניית נכים בחניון סמוך וכניסה נגישה דרך חנות המוזיאון ברחוב מזל אריה 1, ולא דרך הכניסה הראשית במזל דגים 4, ואין מעליות. בבית בן שלוש קומות עם מרפסת גג ובלי מעלית, לרוב התצוגה מגיעים במדרגות, והסמטאות בחוץ מדורגות ומרוצפות באבן. משתמשים בכיסא גלגלים צריכים להתקשר לרכז הנגישות לפני שהם מגיעים.
בכל מקרה, את סוף הדרך עושים ברגל. המוזיאון מציין את החניונים של נמל יפו, של הצורפים ושל שוק הפשפשים ואת החניונים על קו החוף ליד פארק צ'רלס קלור, את קווי דן 10, 18, 41 ו-44 לתחנת יפת/לואי פסטר, ואת הקו האדום של הרכבת הקלה עד אצטדיון בלומפילד, ומשם בהליכה. בדרך שימו לב לשמות הרחובות, מזל דגים ומזל אריה: הסמטאות בצד הזה של יפו העתיקה קרויות על שם מזלות גלגל המזלות.
למה לשים לב
מה לא לפספס במוזיאון אילנה גור
הפרטים ששווה להכיר עוד לפני שעומדים מולם.
תקרת הכדים
את חדר הפסלים מקרה מה שהמוזיאון מכנה שיטת כוורת הדבורים: תקרה מהמאה ה-18 ששולבו בה כדי חרס, שמקלים על המפתח ומבודדים אותו. מתחתיה מוצגים פסלים זעירים של הנרי מור ודייגו ג'קומטי.
גן הפסלים על הגג
בראש הבית יש מרפסת פתוחה של פסלים, אבן עתיקה וצמחייה, והים התיכון מתחת. כאן גם מקיים המוזיאון את ערבי הג'אז שלו.
חלל הסריג
מחיצה מהמאה ה-19 שלפי המוזיאון נשים מוסלמיות יכלו לצפות ממנה בחדר בלי שיראו אותן. היא נשארה במקומה ומשמשת היום להצגת עבודות קונספטואליות על מגדר.
התנור במרתף
תנור אבן מהשנים שבהן שימש הבניין מפעל לסבון ולקוסמטיקה, שנמצא אטום במהלך השיפוץ. זה השריד המשמעותי היחיד שנשאר מהמפעל של המאה ה-19.
חדר הנזירים
על שולחנות נזירים מקוריים מוצב המיצב של גור "הבוקר שאחרי", שהמוזיאון מציג כעבודה על מעגל החיים והמוות וכביקורת חברתית.
הלווייתן המחייך, בחוץ
מזרקת הלווייתן של גור מ-1985 עומדת ביפו העתיקה, הליכה קצרה מהמוזיאון, ולהסתכל עליה לא עולה כלום. זו הדרך הקלה ביותר לראות את העבודות הציבוריות שלה בלי לקנות כרטיס.
לאורך השנים
מוזיאון אילנה גור: ציר הזמן
1742
הסוחר יעקב זוננה בונה אכסניה לעולי רגל יהודים מחוץ לחומות יפו
המחצית השנייה של המאה ה-19
הבניין הופך למפעל שמייצר סבון ובשמים משמן זית
1949
חלק ממנו משמש בית כנסת לעולים מקהילת יהודי לוב
שנות ה-50
משפחות שהגיעו מהבלקן משוכנות בבניין בתנאים קשים
1983
אילנה גור קונה חלק מהבניין כבית פרטי
תחילת שנות ה-90
היא קונה את שאר הבניין הנטוש ומתחילה שיקום של כשלוש שנים
ספטמבר 1995
מוזיאון אילנה גור נפתח לקהל
2016
גור נבחרת ליקירת תל אביב-יפו, אות האזרחות של כבוד של העיר
מידע מעשי
ביקור במוזיאון אילנה גור
איפה
רחוב מזל דגים 4, יפו העתיקה, תל אביב-יפו 68036
דמי כניסה
נגישות
הצהרת הנגישות של המוזיאון, מ-27 ביולי 2023, מציינת חניית נכים בחניון סמוך וכניסה נגישה דרך חנות המוזיאון ברחוב מזל אריה 1, וקובעת שאין מעליות. הבית בנוי בשלוש קומות ועוד מרפסת גג, ולכן לרוב התצוגה מגיעים במדרגות, והסמטאות שמסביב מדורגות ומרוצפות באבן. בהצהרה מופיע רכז נגישות שאפשר להתקשר אליו לפני הביקור.
במקום
- חנות המוזיאון
- גן פסלים על הגג
- סיורים מודרכים, בתשלום נוסף
- הופעות ואירועים פרטיים
- אין מעלית
הזמנה מראש
לפי המוזיאון, הכרטיסים נמכרים במקום ואין צורך להזמין מראש. סיורים מודרכים וביקורי קבוצות מתאמים מראש בטלפון או במייל מול מחלקת הסיורים שלו.
השעות והמחירים מופיעים כפי שהמפעיל מפרסם אותם, והם משתנים בלי הרבה התראה, במיוחד סביב שבתות וחגים. לפני שיוצאים, כדאי לבדוק בעמוד של המפעיל עצמו.
העמוד הרשמי ב-ilanagoormuseum.org →מה אנשים היו רוצים לדעת מראש
- תכננו אותו כתחנה של בוקר או של תחילת אחר הצהריים. הדלתות נסגרות ב-16:00, ובשישי ב-14:00, בדיוק כשהברים והמסעדות מסביב רק מתחילים לעבוד. מי שמשאיר את המוזיאונים של יפו לערב לא נכנס.
- המוזיאון פתוח בשבת, בניגוד לחלק גדול מהחנויות ברובע שוק הפשפשים, וזה הופך אותו לאחת האפשרויות האמינות יותר לשבת בצד הזה של העיר.
- אם זה מתאים לכם, קנו כרטיס משפחתי. ב-₪100 לשני מבוגרים ושלושה ילדים הוא זול יותר מאותה קבוצה בכרטיסים בודדים, והמוזיאון מציג אותו בבירור.
- אל תגיעו בציפייה לסיור החינמי של שישי. המוזיאון פרסם סיור מודרך בשישי בצהריים שכלול בכניסה, עם הודעה שהסיור מושהה עד להודעה חדשה, אז התקשרו לפני שאתם מתכננים סביבו.
- סעו לחניון, לא עד הדלת. המוזיאון מציין את החניונים של הנמל, של הצורפים ושל שוק הפשפשים ואת החניה על קו החוף ליד פארק צ'רלס קלור. מזל דגים עצמו הוא סמטה צרה.
- מי שיש לו מוגבלות בניידות צריך להתקשר קודם. אין מעלית בבית בן שלוש קומות עם מרפסת גג, והכניסה הנגישה היא דרך החנות במזל אריה ולא דרך הכניסה הראשית.
המספרים
מוזיאון אילנה גור במספרים
כל נתון מציין את השנה שאליה הוא שייך ומקשר למקור שממנו נלקח.
| מדד | נתון | נכון לתאריך | מקור |
|---|---|---|---|
| שנת הקמת הבניין | 1742, כאכסניה לעולי רגל יהודים | 2026 | ilanagoormuseum.org |
| פתיחת המוזיאון | ספטמבר 1995 | 2026 | en.wikipedia.org |
| יצירות באוסף | יותר מ-500, מהן כ-300 פסלים | 2026 | ilanagoormuseum.org |
| כניסת מבוגר | ₪45 | 2026 | ilanagoormuseum.org |
| כניסה לילדים, גילאי 5 עד 17 | ₪20 | 2026 | ilanagoormuseum.org |
| משך סיור מודרך | 45 עד 60 דקות | 2026 | ilanagoormuseum.org |
| גור קונה את החלק הראשון שלה בבניין | 1983 | 2026 | ilanagoormuseum.org |
| תאריך הצהרת הנגישות שפורסמה | 27 ביולי 2023 | 2023 | ilanagoormuseum.org |
כשאתם כבר כאן
שאר האתרים ביפו
כל שאר האתרים ביעד הזה שיש להם עמוד משלהם.
Fallaner / CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons
אתר מוכר
כיכר קדומים
הכיכר המרוצפת והמרכזית של יפו העתיקה היא חלל שהבריטים יצרו בהריסות ביוני 1936, והחפירה של רשות העתיקות מתחת למזרקה שלה מצאה את הביוב של אחד הבתים שנהרסו.
שלמה רודד / CC BY 2.5 · Wikimedia Commons
אתר מוכר
נמל יפו
הרציף, שובר הגלים ושלושת המחסנים הארוכים שלאורכו הם עבודה בריטית מאמצע שנות ה-30, שנבנתה בשביל סחר התפוזים על שטח שיובש מהים. שניים מהמחסנים האלה פורקו ונבנו מחדש בין 2019 ל-2023.
שלמה רודד / CC BY 2.5 · Wikimedia Commons
אתר דתי
כנסיית פטרוס הקדוש
משמורת ארץ הקודש מפעילה את המקום כמקדש ולא כקהילה: כנסייה מ-1888 עד 1894 במימון ספרדי, שעומדת על המצודה שלואי התשיעי בנה מחדש, עם מזבח שפונה למערב במקום למזרח.
מקורות וקריאה נוספת
פתחנו ובדקנו כל קישור כאן בזמן כתיבת העמוד. הודעות רשמיות מסומנות ככאלה: זו הגרסה של הגורם עצמו, לא גרסה עצמאית.
- רשמימוזיאון אילנה גורilanagoormuseum.orgמידע למבקרים
שעות הפתיחה לכל יום, מחירון הכרטיסים המלא בשקלים, הכתובת ברחוב מזל דגים 4, חניונים, קווי אוטובוס ורכבת קלה, וההצהרה שאין צורך להזמין כרטיסים מראש
- רשמימוזיאון אילנה גורilanagoormuseum.orgהבניין
1742 ויעקב זוננה, אכסניית עולי הרגל, מפעל הסבון והבשמים מהמאה ה-19, בית הכנסת של יוצאי לוב מ-1949 ומגורי עולי הבלקן בשנות ה-50, הרכישה של גור ב-1983 והרכישה בתחילת שנות ה-90, שלוש שנות שיקום, תקרת הכדים והתנור במרתף
- רשמימוזיאון אילנה גורilanagoormuseum.orgהאוספים שלנו
יותר מ-500 יצירות מחמישים שנות איסוף, שמות האמנים הישראלים והבינלאומיים, האמנות האתנית מאפריקה ומדרום אמריקה, וקריטריון הבחירה המוצהר
- רשמימוזיאון אילנה גורilanagoormuseum.orgהחדרים
החלל המרכזי, חדר העיצוב, חדר הנזירים ו"הבוקר שאחרי", הספרייה שמוקדשת לסבא שלה, חדר הפסלים ותקרת הכוורת שלו, חלל הסריג, החדר הנוצרי וגן הפסלים על הגג
- רשמימוזיאון אילנה גורilanagoormuseum.orgסיורים מודרכים
סיורים של 45 עד 60 דקות, בעברית ובאנגלית כרגיל ובספרדית, בפורטוגזית וברוסית לפי בקשה, התשלום הנוסף, סיור הגילוי לילדים ופרטי הקשר להזמנה
- רשמיהחנות המקוונת של מוזיאון אילנה גורilanagoormuseum.orgכרטיסים
אותן חמש קטגוריות כרטיסים ואותם מחירים, שנמכרים באתר, ששימשו לאימות הנתונים בעמוד המידע למבקרים
- רשמימוזיאון אילנה גורilanagoormuseum.orgהצהרת נגישות
בעברית: חניית נכים בחניון סמוך, הכניסה הנגישה דרך חנות המוזיאון ברחוב מזל אריה 1, ההצהרה שאין מעליות, שם רכז הנגישות, ותאריך ההצהרה, 27 ביולי 2023
- רשמימוזיאון אילנה גורilanagoormuseum.orgאילנה גור
נולדה בטבריה, אוטודידקטית, המעבר לארצות הברית, התערוכה האישית הראשונה ב-1972, העבודה בברזל ובברונזה, והפסלים הציבוריים "לעולם לא עוד" ו"אישה מול הרוח"
- רשמימוזיאון אילנה גורilanagoormuseum.orgאילנה גור: קורות חיים
נולדה ב-1936, בצלאל מצוין ב-1955 וב-1956, רשימת התערוכות, שנות העיצוב והייצור, והאות מתל אביב-יפו ב-2016
- רשמימוזיאון אילנה גורilanagoormuseum.orgפסלי חוץ
רשימת העבודות הציבוריות הקבועות עם מיקומים ושנים, כולל "הלווייתן המחייך" מ-1985 ביפו העתיקה ו"אישה מול הרוח" בפארק צ'רלס קלור
- רשמיVisit Tel Aviv, עיריית תל אביב-יפוvisit-tel-aviv.comמוזיאונים בתל אביב
התיאור של העירייה, שלפיו המוזיאון נמצא בביתה הפרטי של האמנית שעל שמה הוא קרוי ומציג את עבודותיה לצד האוסף הפרטי שלה
- רקעויקיפדיהen.wikipedia.orgמוזיאון אילנה גור
המוזיאון שנחנך בספטמבר 1995, השם המלא בית ומוזיאון אילנה גור, הבניין מ-1742 והשימושים המאוחרים שלו, והתיאורים "ג'ונגל אמנותי" ו"אוניברסיטה"
- רקעויקיפדיה העבריתhe.wikipedia.orgמוזיאון אילנה גור
שלוש קומות וקירות עבים, האכסניה כאכסניה היהודית הראשונה ביפו, מפעל הסבון שהפעילה משפחה מוסלמית מבוססת, עולי הבלקן בשנות ה-50, והבניין הנטוש שנכנסו אליו בקידוח דרך קיר
- רקעויקיפדיהen.wikipedia.orgאילנה גור
נולדה ב-10 ביולי 1936 בטבריה, הסבא שקשור לייסוד בצלאל, התיאור שלה כאוטודידקטית, הפסלים הציבוריים, אות יקירת תל אביב-יפו ב-2016, והזמן שהיא מחלקת בין יפו לניו יורק
מוזיאון אילנה גור: שאלות נפוצות
מהו מוזיאון אילנה גור?+
זה בית-מוזיאון פרטי ביפו העתיקה, ויש בו יותר מ-500 יצירות אמנות: עבודות של הפסלת והמעצבת אילנה גור ויצירות שאספה במשך חמישים שנה. הבניין הוקם ב-1742 כאכסניה לעולי רגל יהודים ובהמשך שימש מפעל סבון ובית כנסת. גור שיקמה אותו ופתחה אותו לקהל בספטמבר 1995. עיריית תל אביב-יפו מתארת אותו כמוזיאון שנמצא בביתה הפרטי של האמנית.
כמה עולה הכניסה?+
המוזיאון מפרסם מחיר של ₪45 למבוגר, ₪35 לתושב תל אביב-יפו, ₪25 לחייל, לאזרח ותיק או לסטודנט, ו-₪20 לילד בגיל חמש עד 17. כרטיס משפחתי לשני מבוגרים ושלושה ילדים עולה ₪100. סיורים מודרכים כרוכים בתשלום נוסף. המחירים הם כפי שפורסמו בעמוד המידע למבקרים של המוזיאון, וכדאי לבדוק אותם שוב ביום הביקור.
מה שעות הפתיחה?+
לפי מה שהמוזיאון מפרסם, בימים א'-ה' ובשבת הוא פתוח 10:00-16:00, ובשישי 10:00-14:00. שעת הסגירה המוקדמת היא מה שרוב המבקרים מפספסים, כי הרחובות בחוץ נשארים הומים הרבה אחרי שהמוזיאון ננעל. לא פורסמו שעות פתיחה בערב.
האם המרכז פתוח בשבת?+
כן, המוזיאון מפרסם שעות פתיחה בשבת, 10:00-16:00, כמו באמצע השבוע. ברובע שמסביב זה נדיר מספיק כדי שיהיה שווה לתכנן סביבו, כי חלק גדול מהחנויות בשוק הפשפשים סגורות בשבת, והמסעדות לא.
כמה זמן לוקח הביקור?+
בערך שעה מספיקה כדי לעבור בין החדרים ולעלות לגג, ו-90 דקות הן הערכה ריאלית עם סיור מודרך, שלפי המוזיאון נמשך 45 עד 60 דקות. מדובר בבית אחד ולא בקמפוס, והעניין הוא בצפיפות ולא במרחקים. מבקרים שקוראים את השלטים ויושבים על הגג נשארים יותר.
אילנה גור עדיין גרה בבניין?+
שירות התיירות של עיריית תל אביב-יפו מתאר את המוזיאון כמוזיאון שנמצא בביתה הפרטי של האמנית, והערך בוויקיפדיה האנגלית מביא את שמו הארוך, בית ומוזיאון אילנה גור, ומוסיף שגור מחלקת את זמנה בין יפו לניו יורק. האתר של המוזיאון עצמו לא מציין איפה היא גרה בכל רגע נתון, ולכן הציפייה הסבירה היא לבית-מוזיאון ולא למפגש עם האמנית.
המקום נגיש לכיסאות גלגלים?+
רק בחלקו, והמוזיאון אומר את זה בעצמו. הצהרת הנגישות שלו מציינת חניית נכים בחניון קרוב וכניסה נגישה דרך חנות המוזיאון ברחוב מזל אריה 1, וקובעת שאין בבניין מעליות. מכיוון שהבית בנוי בשלוש קומות ועוד מרפסת גג, רוב האוסף נמצא במעלה מדרגות, והסמטאות בחוץ מדורגות. התקשרו לרכז הנגישות של המוזיאון לפני שאתם יוצאים לדרך.
שווה לבוא גם אם מעולם לא שמעתם על אילנה גור?+
כנראה שכן, אם הבניין מעניין אתכם כמו האמנות. מה שמייחד את המקום הוא השילוב של אכסניית עולי רגל מהמאה ה-18, ששמרה על הצורה המקורית והמשונה שלה, עם אוסף שנבנה כולו לפי טעמו של אדם אחד, מהנרי מור ואנסלם קיפר ועד פריטים אתניים מאפריקה ומדרום אמריקה. מי שמחפש סקירה של האמנות הישראלית עם טקסטים על הקירות וכרונולוגיה ימצא את זה דווקא במוזיאון תל אביב לאמנות.
אפשר לבוא עם ילדים?+
כן. המוזיאון מוכר כרטיס ילד לגילאי חמש עד 17 וכרטיס משפחתי, ובעמוד הסיורים שלו מופיע סיור גילוי לילדים בין האפשרויות. המגבלות המעשיות הן המדרגות והעובדה שחלק גדול מהאוסף נמצא בגובה יד ולא מאחורי זכוכית, אז את הילדים הקטנים צריך להחזיק קרוב.
איך מגיעים בלי רכב?+
המוזיאון מציין את קווי דן 10, 18, 41 ו-44 לתחנת יפת/לואי פסטר, ואת הקו האדום של הרכבת הקלה עד אצטדיון בלומפילד ומשם בהליכה. ממגדל השעון או מכיכר קדומים זו הליכה קצרה בירידה דרך הסמטאות. הסמטאות של יפו העתיקה קרויות על שם מזלות גלגל המזלות, והמוזיאון נמצא במזל דגים 4.