Section 19 of תקנות לפיקוח על ייצוא של בעלי חיים ושל תוצרת מן החי (מוצרי עוף), תשל״ז–1976, ביטול כתב האישור.

(א) (1)היה למנהל יסוד סביר להניח כי הוראה, כולה או מקצתה, שניתנה לפי תקנות 15, 16, 17 או 18 לא מולאה בהקפדה, רשאי הוא לצוות בכתב על הפסקת הייצור במפעל או בחלק ממנו, ולשם הבטחת הפסקה כאמור רשאי הוא לצוות על כל פעולה הנראית לו מתאימה בנסיבות הענין כדי להביא לידי הפסקה של ממש בייצור כאמור;

(2)בכל צו תפורט העילה להינתנו;

(3)האחראי על המפעל ימלא אחר הוראות צו מן המועד שנקבע בו לתחילתו ועד לביטולו, ואם לא נקבע בו מועד לתחילתו ממועד נתינתו ועד לביטולו.

(ב)ניתן צו, יצמיד האחראי על המפעל העתק הימנו למפעל או לחלק המפעל שלגביו ניתן כתב אישור, ולא יוסר הצו כל עוד הוא בתקפו; נותן הצו רשאי לקבוע את המקום והאופן להצמדת הצו.

(ג) (1)צו יעמוד בתקפו כל עוד לא בוטל בכתב בידי המנהל או בועדת ערר לפי תקנה 22;

(2)המנהל לא יבטל צו אלא אם שוכנע כי העילה שבעטיה ניתן הוסרה;

(3)הודיע האחראי על המפעל למנהל כי העילה שבעטיה ניתן צו הוסרה והמנהל שוכנע בכך, ימסור לו המנהל, תוך חמישה ימים מעת שנתקבלה ההודעה בלשכתו, כתב לביטול הצו, ובלבד שלא יימסר כתב ביטול קודם לתשלום אגרת בדיקה לפי תקנה 20; לא שוכנע המנהל כי העילה למתן הצו הוסרה, יודיע למפעל תוך התקופה האמורה כי הצו לא ניתן לביטול.