Regulations1985The binding text is the one the official gazette published, listed under the publications.
Section 2 of תקנות הכניסה לישראל (דרכי גביית הוצאות גירוש), התשמ״ו–1985, חיוב מעביד בהוצאות.
2. חיוב מעביד בהוצאות
תיקון: תשנ״ד
(א)הורה שר הפנים או מי שהוא הסמיכו, לפי סעיף 13 לחוק, שצו גירוש יבוצע על חשבון האדם שעליו ניתן או על חשבון מעביד, יגיש המנהל לאדם שעליו ניתן הצו או למעביד, לפי הענין דרישה לתשלום הוצאות באחת מדרכים אלה:
(1)דרישה לשלם לאוצר המדינה אמדן הוצאות צפויות, כדי לאפשר ביצוע צו הגירוש;
(2)דרישה לשלם במישרין לנותני שירותים שיפורטו בדרישה, את הסכומים הקבועים לצד כל אחד מהם בדרישה;
(3)דרישה להחזר הוצאות שנשאה בהן המדינה, לפי חשבון מפורט.
(ב)שילם האדם שעליו ניתן הצו או המעביד הוצאות על פי אומדן לפי תקנת משנה (א)(1), יערוך המנהל עם סיום ביצוע צו הגירוש חשבון סופי והאדם שעליו ניתן הצו או המעביד, לפי הענין, יהיה חייב להשלים את ההפרש בין החשבון הסופי לבין ההוצאות ששילם לפי תקנת משנה (א) או יהיה זכאי להחזר ההפרש.
The text on this page is adapted from the entry תקנות הכניסה לישראל (דרכי גביית הוצאות גירוש), התשמ״ו–1985 in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.