Section 144 of חוק העונשין, תשל״ז–1977, עבירות בנשק.

(א)המחזיק נשק בלא רשות על פי דין להחזקתו, דינו – מאסר שבע שנים; ואולם לעניין חלק מהותי בנשק – דינו מאסר חמש שנים, ולעניין חלק, אבזר או תחמושת כאמור בפסקאות (1) או (2) להגדרה ”נשק“, שאינם חלק מהותי בנשק (בסעיף זה – חלק לא מהותי בנשק), דינו – מאסר שלוש שנים.

(ב)הרוכש, נושא או מוביל נשק בלא רשות על פי דין לרכישתו, לנשיאתו או להובלתו, דינו – מאסר עשר שנים; ואולם לעניין חלק מהותי בנשק, דינו – מאסר חמש שנים, ולעניין חלק לא מהותי בנשק, דינו – מאסר שלוש שנים.

(ב1)סעיפים קטנים (א) ו־(ב) לא יחולו על מי שעבר את העבירות בשל כך בלבד שלא חידש את רישיונו או את תעודת הרשאתו, הכל בהתאם לחוק כלי היריה, התש״ט–1949, או התקנות על פיו.

(ב2)המייצר, מייבא או מייצא נשק או הסוחר בו או עושה בו כל עסקה אחרת שיש עמה מסירת החזקה בנשק לזולתו בין בתמורה ובין שלא בתמורה, בלא רשות על פי דין לעשות פעולה כאמור, דינו – מאסר חמש עשרה שנים.

(ב3)הרשאי על פי דין למכור או למסור נשק והוא מוכרו או מוסרו לאדם שאינו רשאי על פי דין להחזיק בו, דינו – מאסר חמש עשרה שנים; סבר המוכר או המוסר, כתוצאה מבדיקה רשלנית, שהוא מוכר או מוסר נשק למי שרשאי על פי דין להחזיק בו – דינו מאסר שלוש שנים.

(ג)בסעיף זה,

”נשק“ –

(1)כלי שסוגל לירות כדור, קלע, פגז, פצצה או כיוצא באלה, שבכוחם להמית אדם, וכולל חלק, אבזר ותחמושת של כלי כזה;

(2)כלי שסוגל לפלוט חומר הנועד להזיק לאדם, לרבות חלק, אבזר ותחמושת לכלי כאמור ולרבות מכל המכיל או שסוגל להכיל חומר כאמור ולמעט מכל גז מדמיע כהגדרתו בחוק כלי היריה, התש״ט–1949;

(3)תחמושת, פצצה, רימון או כל חפץ נפיץ אחר שבכוחם להמית אדם או להזיק לו, לרבות חלק של אחד מאלה;

”חלק מהותי בנשק“ – חלק או אבזר כאמור בפסקאות (1) או (2) להגדרה ”נשק“ שהוא גוף, קנה, צינה, מכלול או סדן של כלי נשק.

(ג1)לענין סעיף זה –

(1)אחת היא אם בעת שנעברה העבירה היה הנשק תקין לשימוש או לא;

(2)הטוען לרשות על פי דין – עליו הראיה.

(ד)מקום שנמצא בו נשק, רואים את מחזיק המקום כמחזיק הנשק כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר.

(ה)תעודה החתומה בידי קצין משטרה בדרגת מפקח ומעלה והיא מאשרת שחפץ פלוני הוא נשק, תשמש ראיה לדבר, כל עוד לא הוכח היפוכו; אולם הנאשם זכאי להזמין את חותם התעודה לחקירה, ואם עשה כן, לא תשמש התעודה ראיה אלא אם חותם התעודה נענה להזמנה; בית המשפט חייב להודיע לנאשם על זכותו להזמין את חותם התעודה לחקירה.

(ו)סעיף זה אינו בא לגרוע מהוראת כל דין.

(ז)(הוראת שעה מיום 8.12.2021 עד יום 8.12.2024 ומיום 9.1.2025 עד יום 31.12.2026): הורשע אדם בעבירה לפי סעיף קטן (א) רישה, (ב) רישה, (ב2) או (ב3) רישה, לא יפחת עונשו מרבע העונש המרבי שנקבע לאותה עבירה, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונשו; עונש מאסר לפי סעיף קטן זה לא יהיה, בהעדר טעמים מיוחדים, כולו על־תנאי.

(ח)הורשע אדם בעבירה לפי סעיף קטן (ב2), יצווה בית המשפט, זולת אם סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט, כי נוסף על כל עונש יחולט לאוצר המדינה כל רכוש שהוא אחד מאלה:

(1)רכוש ששימש או נועד לשמש אמצעי לביצוע העבירה או ששימש או נועד לשמש כדי לאפשר את ביצוע העבירה;

(2)רכוש שהושג, במישרין או בעקיפין, כשכר העבירה או כתוצאה מביצוע העבירה או שיועד לכך.

(ט)הורשע אדם בעבירה לפי סעיף קטן (ב2) והתקיים אחד מאלה, רשאי בית המשפט לקבוע, לבקשת תובע, כי הנידון ניהל אורח חיים המבוסס על שימוש בתקבולי עבירה:

(1)העבירה בוצעה לגבי יותר מנשק אחד;

(2)בשש השנים שקדמו להרשעה באותה עבירה, הורשע הנידון בעבירה נוספת לפי סעיף קטן (ב2);

(3)העבירה בוצעה בזיקה לארגון פשיעה כהגדרתו בחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס״ג–2003;

(4)שווי תקבולי העבירה הוא 50,000 שקלים חדשים או יותר.

(י)קבע בית המשפט כאמור בסעיף קטן (ט), יצווה בגזר הדין כי נוסף על כל עונש יחולט לאוצר המדינה כל רכוש של הנידון שהושג בעבירה לפי סעיף קטן (ב2), אלא אם כן סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט, ויחולו לעניין זה הוראות סעיף 31(6) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל״ג–1973, בשינויים המחויבים.

(יא)על חילוט רכוש לפי סעיף זה יחולו הוראות לפי סעיפים 36א(ג) עד (ו), 36ב עד 36ז ו־36ט לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל״ג–1973, בשינויים המחויבים ובשינויים אלו:

(1)בסעיף 36ב(א) –

(א)בפסקה (1), במקום ”לפי סעיפים 6 או 13“ יקראו ”לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, התשל״ז–1977“;

(ב)בפסקאות (2) ו־(3), בכל מקום, במקום ”עבירה של עסקת סמים“ יקראו ”עבירה לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, התשל״ז–1977“;

(2)בסעיף 36ז, במקום ”כאמור בסעיפים 36א או 36ב“ יקראו ”כאמור בסעיף 144(ח)(2) לחוק העונשין, התשל״ז–1977“.