Law1977The binding text is the one the official gazette published, listed under the publications.
Section 17 of חוק העונשין, תשל״ז–1977, תחולה שילוחית.
This section is in חלק מקדמי / פרק ג׳: תחולת דיני העונשין לפי מקום עשיית העבירה / סימן ג׳: התחולה על עבירות־חוץ
17. תחולה שילוחית
תיקון: תשנ״ד־3
(א)מדינת ישראל רשאית להתחייב באמנה בינלאומית להחיל את דיני העונשין שלה על עבירת־חוץ או להחיל את הוראות סעיף 10, לבקשת מדינה זרה ועל בסיס של הדדיות, גם במקרים אחרים מאלה האמורים בסעיפים 13 עד 16, ובלבד שנתקיימו כל אלה:
(1)על העבירה חלים דיני העונשין של המדינה המבקשת;
(2)העבירה נעברה בידי אדם הנמצא בתוך שטח ישראל והוא תושב ישראל, בין אם הוא אזרח ישראלי ובין אם לאו;
(3)בכפוף למיצוי הדין בישראל כלפי האדם, תוותר המדינה המבקשת, בבקשתה, על תחולת דיניה היא בענין הנדון.
(ב)לא יוטל בישראל בשל העבירה עונש חמור מזה שניתן היה להטיל לפי דיני המדינה המבקשת.
(ג)כל שאר התנאים ייקבעו באמנה.
The text on this page is adapted from the entry חוק העונשין, תשל״ז–1977 in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.