Section 329 of חוק העונשין, תשל״ז–1977, חבלה בכוונה מחמירה.

(א)העושה אחת מאלה בכוונה להטיל באדם נכות או מום, או לגרום לו חבלה חמורה, או להתנגד למעצר או לעיכוב כדין, שלו או של זולתו, או למנוע מעצר או עיכוב כאמור. דינו – מאסר עשרים שנים:

(1)פוצע אדם או גורם לו חבלה חמורה, שלא כדין;

(2)מנסה שלא כדין לפגוע באדם בקליע, בסכין, באבן או בנשק מסוכן או פוגעני אחר;

(3)גורם שלא כדין להתפוצצותו של חומר נפיץ;

(4)שולח או מוסר לאדם חומר נפיץ או כל דבר מסוכן או מזיק אחר או גורם לאדם שיקבל כל חומר או דבר כאמור;

(5)מניח, בכל מקום שהוא, חומר מרסק או נפיץ או נוזל משתך;

(6)זורק על אדם חומר או נוזל כאמור בפסקה (5), או משתמש בהם על גופו בדרך אחרת.

(ב)העובר עבירה לפי סעיף קטן (א) כלפי בן משפחתו, לא יפחת עונשו מחמישית העונש המרבי שנקבע לעבירה, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונשו; בסעיף קטן זה, ”בן משפחתו“ – כהגדרתו בסעיף 382(ב).

(ג)עונש מאסר לפי סעיף קטן (ב) לא יהיה, בהעדר טעמים מיוחדים, כולו על־תנאי.