Section 23 of חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ״ו–1996, סמכות שוטר לעצור בלא צו.

(א)שוטר מוסמך לעצור אדם אם יש לו יסוד סביר לחשד שאותו אדם עבר עבירה בת מעצר והתקיים אחד מאלה;

(1)האדם עובר בפניו או עבר זה מקרוב עבירה בת מעצר, והוא סבור, בשל כך, שהוא עלול לסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה;

(2)יש לו יסוד סביר לחשש שהחשוד לא יופיע להליכי חקירה;

(3)יש לו יסוד סביר לחשש ששחרור החשוד או אי־מעצרו יביא לידי שיבוש הליכי משפט ובכלל זה העלמת רכוש, השפעה על עדים או פגיעה בראיות בדרך אחרת;

(4)יש לו יסוד סביר לחשש שהחשוד יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה;

(5)האדם חשוד שעבר אחד מאלה:

(א)עבירה שדינה מיתה או מאסר עולם;

(ב)עבירת בטחון כאמור בסעיף 35(ב);

(ג)עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל״ג–1973, למעט עבירה הנוגעת לשימוש בסם או להחזקת סם לשימוש עצמי;

(ד)עבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בנשק חם או קר;

(ה)עבירת אלימות בבן משפחה כמשמעותו בחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ״א–1991;

(6)האדם משוחרר בערובה, ויש יסוד סביר להניח כי הוא הפר תנאי מתנאי השחרור או כי הוא עומד להימלט מהדין, או שיש יסוד סביר לחשש שהוא נמלט ממשמורת חוקית;

(7)בחוק זה, ”עבירה בת מעצר“ – כל עבירה למעט חטא.

(ב)שוטר מוסמך לעצור אדם ולהביאו לתחנת המשטרה לתכלית שלשמה ביקש לעכבו, אם האדם אינו מציית להוראותיו שניתנו על פי סמכויות העיכוב המסורות לו בדין, או אם הוא מפריע לו להשתמש בסמכויות העיכוב.

(ג)לא ייעצר אדם לפי סעיף זה אם ניתן להסתפק בעיכוב.