Section 6 of דבר המלך במועצה לארץ־ישראל (הגנה), 1937, תקנות לענין הגנה.

(1)הממשלה רשאית להתקין אותן התקנות (הקרויות בדבר מלך זה ”תקנות לענין הגנה“), שלפי שיקול דעתה הבלתי מוגבל יהא צורך בהן כדי להבטיח את בטחון הצבור, ההגנה על ישראל, השלטת הסדר הצבורי ודיכוי התקוממות, מרד ופרעות וכדי לקיים את האספקה והשירותים שהם הכרחיים לצבור.

הנציב העליון התקין תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945.

(2)בלי לפגוע בכללותן של הסמכויות הנתונות בסעיף קטן דלעיל, הרי תוכלנה תקנות לענין הגנה:–

(א)לקבוע הוראות לעצירתם של אנשים בישראל או לגירושם והוצאתם ממנה;

(ב)להתיר:–

(I)נטילת כל נכס או מפעל או קבלת פיקוח עליו מטעם הממשלה;

(II)רכישת כל נכס מטעם הממשלה;

(III)כל עבודה בכל קרקע לרבות הריסה, סתירה או עקירה של כל נכס;

(ג)להתיר את הכניסה לכל בית או החיפוש בו;

(ד)לתקן כל חוק, להפסיק את תקפו של כל חוק ולהטיל כל חוק, בין בשינויים ובין בלא שינויים;

(ה)לקבוע הוראות בענין הטלת כל מס שייקבע עפ״י כל תקנות לצורך מתן כל רשיון, רשות, תעודה או מסמך לצורך התקנות;

(ו)לקבוע הוראות לענין תשלום כל פיצוי ושכר לאנשים שנפגעו ע״י התקנות;

(ז)לקבוע הוראות:

(I)לתפישתם של אנשים העוברים על התקנות;

(II)לשפיטתם של אנשים כאלה ע״י בתי המשפט האזרחיים (לרבות בתי משפט בעלי שיפוט דחוף);

(III)לשפיטתם של אנשים שעברו עברות עפ״י התקנות לענין הגנה, ע״י אותם בתי המשפט הצבאיים שיוצרו עפ״י התקנות לענין הגנה, בין שעברו את העברות לפני שנוצרו בתי משפט אלה ובין שעברו עליהן לאחר שנוצרו, וכן לשפיטתם של אנשים שעברו עברות עפ״י כל חוק אחר לאחר אותו תאריך, ע״י בתי משפט צבאיים אלה;

(IV)להטלת העונשין שייקבעו, ע״י כל בית משפט אזרחי או כל בית משפט צבאי שיוקם כאמור לעיל: אם העברה היא עברה על תקנות ההגנה – עפ״י תקנות ההגנה, ואילו אם העברה היא עברה אחרת – עפ״י החוק הנוהג באותה שעה;

(V)לענין הטלת קנסות על צבורי אנשים או התאגדויות, והחרמת רכוש והשמדתו בתור פעולת־עונשין, בין שאפשר לזהות את העברינים האמיתיים ובין שאי אפשר לזהותם;

(VI)לענין הפרוצידורה והפרקטיקה של בתי המשפט הצבאיים האמורים;

(VII)לענין ערעורים על פסקי דין או ציוויים של בתי משפט צבאיים, או לקבוע כי אין להגיש ערעור עליהם; וכן

(VIII)כי פסקי דין, ציוויים והמו״מ המשפטי של בתי משפט צבאיים לא יהרהרו אחריהם לא בפקודת בית משפט ולא בדרך אחרת ולא יוטל כל ספק בהם בכל צורה שהיא לא ע״י בית משפט ולא בפני כל בית משפט.

(3)תקנות לענין הגנה תוכלנה לקבוע הוראות המקנות את הסמכויות לאותם רשויות, או בני אדם, או סוגים של בני אדם שיפורשו בתקנות, ליתן ציוויים, ולהתקין תקנות וחוקי עזר לכל מטרה שמותר להתקין לשמה תקנות אלה לפי דבר מלך זה, והן תוכלנה לכלול אותן הוראות נוספות או הוראות־לואי שהממשלה תמצא שהן נחוצות או רצויות לצורך התקנות.

(4)תקנה לענין הגנה או כל צו, תקנה או חוק עוזר שניתנו בהתאם לתקנה כזאת יהא להם תוקף למרות כל סתירה לכך הכלולה בכל חוק; וכל הוראה של חוק שתהא סותרת כל תקנה לענין הגנה או כל דבר מלך, תקנה או חוק עוזר כזה לא יהא להם תוקף עד לשעור אותה סתירה, כל עוד התקנה, הצו או החוק העוזר נשארים בתקפם, בין שאותה הוראה תוקנה, שונתה או הופסק תוקף פעולתה לפי סעיף זה, ובין שלא תוקנה, לא שונתה ולא הופסק תוקף פעולתה לפי סעיף זה.