The full text of חוק חג המצות (איסורי חמץ), התשמ״ו–1986, in 6 sections.

מצהרי יום י״ד בניסן עד עשרים דקות אחרי שקיעת החמה של יום כ״א בניסן, לא יציג בעל עסק בפומבי מוצר חמץ למכירה או לצריכה; לענין זה, ”מוצר חמץ“ –

(1)לחם;

(2)לחמניה;

(3)פיתה;

(4)כל מוצרי קמח חמץ אחרים.

הוראות סעיף 1 לא יחולו –

(1)בתחומו של ישוב שבו מרבית התושבים או מרבית חברי מועצת הרשות המקומית אינם יהודים;

(2)בתחומו של ישוב אחר – בחלקיו שבהם מרבית התושבים אינם יהודים או שבהם מרבית בתי־העסק אינם של יהודים;

(3)בתחומו של ישוב שיתופי שבו בתי־העסק מיועדים לצרכי תושביו של המקום בלבד.

העובר על הוראות סעיף 1, דינו – קנס.

(א)שר הפנים ימנה מפקחים לענין חוק זה מבין עובדי המדינה ומבין מי שמונה כדין לפקח או למפקח מכוח חיקוק, וכן מתוך רשימת פקחים ומפקחים שהגישו לו רשויות מקומיות.

(ב)למפקח כאמור תהיה סמכות לערוך חקירות על עבירות לפי חוק זה; בהשתמשו בסמכות כאמור –

(1)יהיו למפקח סמכויות שוטר לפי סעיף 2 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ״ט–1969;

(2)יהיה מפקח רשאי להשתמש בכל הסמכויות הנתונות לקצין משטרה בדרגת מפקח לפי סעיף 2 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות), וסעיף 3 לפקודה האמורה יחול על הודעה שרשם מכוח סמכות זו.

הנוסח שולב בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ״ד–1984.

(א)שר הפנים ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי, באישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, להתקין תקנות לביצועו.

(ב)שר הפנים רשאי לקבוע את גבולותיהם של אותם חלקי ישובים שעליהם לא חל סעיף 1, מכח האמור בסעיף 2(2).