Section 12 of חוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש״ס–2000, בקשת רשות ערעור.

(א)פסק דין של בית משפט לענינים מינהליים בערעור מינהלי ובערעור על החלטת הרשם, והחלטה אחרת של בית משפט לענינים מינהליים יהיו נתונים לערעור לפני בית המשפט העליון אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית המשפט העליון שנשיא בית המשפט העליון קבע לכך.

(ב)לענין סעיף זה, ”החלטה אחרת“ –

(1)החלטה בבקשה למתן צו ביניים בעתירה מינהלית;

(1א)החלטה בבקשה למתן סעד זמני בערעור מינהלי ובתובענה מינהלית;

(2)החלטה שניתנה לאחר פסק הדין ואינה נבלעת בו;

(3)החלטה בענין חיסיון;

(3א)החלטה בענין סמכות ענינית או סמכות שיפוט בין־לאומית, למעט החלטה בשאלה אם עניין מסוים הוא עניין כלכלי–מינהלי, אם לאו, כאמור בסעיף 41(ג)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ״ד–1984;

(3ב)החלטה בעניין התיישנות בתובענה מינהלית;

(3ג)החלטה בעניין אגרה, עירבון או ערובה;

(3ד)החלטה בעניין מינוי או פסילת מומחה בתובענה מינהלית;

(3ה)החלטה בעניין בקשה לצירוף בעל דין או החלטה בעניין בקשה להגיש הודעת צד שלישי;

(3ו)אישור תובענה ייצוגית לפי חוק תובענות ייצוגיות, התשס״ו–2006, לרבות החלטה ולפיה רשות לא הוכיחה כי חדלה מגביה לפי סעיף 9(ב) לחוק האמור;

(3ז)דחיית בקשה להארכת מועד שמשמעותה שלילת האפשרות לפתוח בהליך;

(3ח)דחיית בקשה לדחות תובענה מינהלית על הסף מחמת מעשה בית דין;

(3ט)דחיית בקשה לעיכוב הליכים בשל הסכם בוררות, תניית שיפוט, פורום לא נאות או הליכים המתקיימים בערכאה אחרת;

(3י)החלטה בעניין תיקון כתב טענות בתובענה מינהלית;

(4)ענינים נוספים שקבע שר המשפטים בצו, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת.