Law2001The binding text is the one the official gazette published, listed under the publications.
Section 19ב of חוק שחרור על־תנאי ממאסר, התשס״א–2001, שיקולי היחידה לשחרור ממאסרים קצרים.
This section is in פרק ב׳: שחרור על־תנאי / סימן ג׳: שחרור על־תנאי על ידי היחידה לשחרור ממאסרים קצרים
19ב. שיקולי היחידה לשחרור ממאסרים קצרים
תיקון: תשע״ח־2, תשפ״ב, תשפ״ד, תשפ״ה, תשפ״ה־2
(א)בבואה להחליט אם ראוי אסיר לשחרור על־תנאי, תשקול היחידה לשחרור ממאסרים קצרים את השיקולים האמורים בסעיף 9 ולשם כך תביא בחשבון, בין השאר, את הנתונים המנויים בפסקאות (1) עד (8) ו־(10) של אותו סעיף, בשינויים אלה:
(החל מיום 1.12.2026): בבואה להחליט אם ראוי אסיר לשחרור על־תנאי, תשקול היחידה לשחרור ממאסרים קצרים את השיקולים האמורים בסעיף 9 ולשם כך תביא בחשבון, בין השאר, את הנתונים המנויים בפסקאות (1) עד (8), (10) ו־(11) של אותו סעיף, בשינויים אלה:
(1)בפסקה (4), לפני ”בועדות“ יקראו ”ביחידה לשחרור ממאסרים קצרים או“;
(2)במקום פסקה (7) יקראו:
”(7)חוות דעת על האסיר שנתנו שירות בתי הסוהר, משטרת ישראל או רשויות הביטחון;“;
(3)(החל מיום 1.12.2026): בפסקה (11), המילים ”או בעל פה“ – לא ייקראו.
(ב)ההוראות לפי סעיפים 11 ו־12 לא יחולו לעניין החלטת היחידה לשחרור ממאסרים קצרים, ואולם לעניין החלטה על שחרור על־תנאי של אסיר כאמור בסעיף 12, תשקול היחידה לשחרור ממאסרים קצרים הערכת מסוכנות כאמור בסעיף 3(ג1) לחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, אם הועברה לה.
The text on this page is adapted from the entry חוק שחרור על־תנאי ממאסר, התשס״א–2001 in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.