Section 1 of תקנות הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התשע״א–2011, וידוא ואימות זהות לצורך הנפקת מסמך זיהוי.

(א)תושב הפונה לקבלת מסמך זיהוי יציג תחילה תעודת זהות, ובהעדרה, תעודה רשמית אחרת המזהה אותו או מסמכים מזהים אחרים לצורך וידוא ואימות זהותו, לפי שיקול דעת של עובד רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול (להלן – רשות האוכלוסין), שהוכשר בהתאם להוראות החוק ושהשר הסמיך לכך (להלן – עובד רשות האוכלוסין) ובהתאם להנחיות של ראש רשות האוכלוסין לעניין זה.

(ב)לאחר אימות הנתונים שבמסמך הזיהוי מול מרשם האוכלוסין, עובד רשות האוכלוסין ישאל את התושב סדרת שאלות מזהות המקיימות את התנאים האלה (להלן – הליך תשאול):

(1)מערכת ממוכנת בחרה בהן באופן אקראי, מתוך מאגר שאלות;

(2)הן מבוססות על מידע הקיים במרשם האוכלוסין או על מידע שיתקבל מגוף ציבורי כהגדרתו בפסקה (1) להגדרה ”גוף ציבורי“ שבסעיף 23 לחוק הגנת הפרטיות, לפי הוראות סעיף 23ג לחוק הגנת הפרטיות, ובלבד שלא יבוקש מידע רגיש לגבי תושב; בפסקה זו, ”מידע רגיש“ – לרבות מידע בדבר מצבו הבריאותי, מצבו הכלכלי, דעותיו ואמונתו של אדם.

(ג)אם נמצאה התאמה מספקת בין התשובות שנתן התושב לבין המידע המצוי במערכת המחשב, ייטול עובד רשות האוכלוסין אמצעי זיהוי ביומטריים מהתושב.

(ד)במקרה שלא התקבלה התאמה מספקת כאמור, יועבר המשך הליך הבדיקה לידי בעל תפקיד נוסף, שהוכשר לכך (להלן – פקיד קו שני).

(ה)פקיד קו שני ישאל סדרה נוספת של שאלות מזהות, ובכלל זה חזרה על שאלות שנשאלו למקרה של אי־התאמה מטעמים טכניים בלבד.

(ו)ככל שלאחר סדרת השאלות הנוספות, לא התקבלה התאמה מספקת בין התשובות שנתן התושב לבין המידע המצוי במערכות המחשב, רשאי פקיד קו שני להפסיק את הליך הבדיקה ולדרוש מהתושב להביא מסמך או אמצעי זיהוי נוסף, באופן האמור בתקנת משנה (א).

(ז)לא יינטלו אמצעי זיהוי ביומטרי מתושב ולא יונפק מסמך זיהוי ביומטרי אלא לאחר השלמת הליך וידוא ואימות זהות התושב.