Section 14א of פקודת הבנקאות, 1941, יחס בין פריטים שונים.

(א)היה הנגיד סבור שהדבר דרוש לשם שמירה על יציבות התאגידים הבנקאיים, רשאי הוא, לאחר התייעצות עם הועדה, לקבוע בצו שיעורים יחסיים שתאגידים בנקאיים חייבים לקיים אותם – החל מהמועד שנקבע בצו – בפריטים, או בסוגים של פריטים, שבפסקאות (1) עד (5) וכהגדרתם בצו, לעומת פריטים, או סוגים של פריטים, שבפסקאות (6) עד (9) וכהגדרתם בצו; ואלה הפריטים:

(1)ערבויות שערב להבטחת אשראי;

(2)ערבויות שערב שלא להבטחת אשראי;

(3)התחייבויות שנתן לרגל אשראי תעודות;

(4)התחייבויות שנתן לרגל קיבולים, הסבים ונכיון משנה;

(5)התחייבויות תלויות שאינן מפורשות בפסקאות (1) עד (4);

(6)פקדונות המופקדים אצלו;

(7)הלוואות שקיבל;

(8)הון נפרע, קרנות הון וקרנות שמורות, לרבות יתרת רווחים נקיים שלא חולקו;

(9)נכסים, לרבות חובות המגיעים לו.

(ב)תאגיד בנקאי שהפר הוראה שנקבעה בצו לפי סעיף קטן (א), יהא חייב לשלם לבנק ישראל, לכל יום שבו נמשכת ההפרה, אחוז מסויים של הסכום שבו עלו הערבויות או ההתחייבויות על השיעור שנקבע בצו; האחוז ייקבע על־ידי הנגיד בצו, לאחר התייעצות עם הועדה ולא יעלה על 10% לשנה.

(ג)תאגיד בנקאי שהפר הוראה שנקבעה בצו לפי סעיף קטן (א), רשאי הנגיד להורות לו כי עד להודעה חדשה לא יוסיף להתחייב בהתחייבויות ולתת ערבויות כאמור בפסקאות (1) עד (5) לסעיף קטן (א), לתת אשראי, להשקיע כספים ולחלק רווחים, ובלבד שהנגיד לא יעשה כן אלא לאחר מתן אזהרה. הוראה כאמור יכול שתחול על כל הפעולות האמורות או על מקצתן, ויכול שתהיה מותנית.

(ד)תאגיד בנקאי שהפר הוראה שניתנה על פי סעיף קטן (ג), דינו – קנס 10,000 לירות, וכל מנהל או פקיד אחראי שביודעין עשה את הפעולה המהווה הפרת ההוראה או לא נקט אמצעים סבירים כדי למנוע הפרתה, דינו – מאסר שנתיים.