Law1960The binding text is the one the official gazette published, listed under the publications.
Section 1 of חוק הספנות (כלי שיט), תש״ך–1960, הגדרות.
This section is in פרק ראשון: מבוא
1. הגדרות
תיקון: תשס״ד
בחוק זה –
”בית המשפט“ – בית המשפט לימאות לפי חוק בית המשפט לימאות, תשי״ב–1952, ובסעיפים 38, 41(1), 49, 50, 69, 71 ו־80 – לרבות כל בית משפט כמשמעותו בפקודת הפרשנות;
”המנהל“ – מנהל רשות הספנות והנמלים שמונה לפי חוק רשות הספנות והנמלים, התשס״ד–2004;
”הרשם“, לגבי כלי שיט פלוני – רשם נמל הרישום של כלי השיט, כאמור בסעיף 8;
”נציג“ – נציג דיפלומטי או קונסולרי של מדינת ישראל, כמשמעותם בסעיף 18(2) לפקודת העדות;
”כלי־שיט“ – כל כלי העשוי לשוט, למעט כלי המונע על ידי משוטים בלבד ולרבות מבדוק צף;
”חלק“, בכלי שיט – זכותו של אחד הבעלים של כלי שיט שבבעלות משותפת;
”כלי שיט ישראלי“ – כלי שיט הרשום במירשם הישראלי;
”המירשם הישראלי“ – המירשם לרישום כלי שיט לפי הוראות חוק זה;
”רישום“ – רישום במירשם הישראלי;
”קברניט“ – רב החובל של כלי השיט או איש הצוות אשר בידו הפיקוד החוקי על כלי השיט אותה שעה;
”נמל“ – כמשמעותו בפקודת הנמלים;
”תאגיד ישראלי“ – תאגיד שנרשם כדין בישראל או שהוקם מכוח דין בישראל, למעט חברת־חוץ שנרשמה לפי סעיף 248 לפקודת החברות; אולם אם ראה שר התחבורה כי אין בין תאגיד פלוני ובין מדינת ישראל זיקה של ממש, וכי יש טעמים מיוחדים שלא לראותו כתאגיד ישראלי לענין חוק זה, רשאי הוא להודיע על כך לרשם ומשעשה כן – לא יראו את התאגיד כישראלי.
The text on this page is adapted from the entry חוק הספנות (כלי שיט), תש״ך–1960 in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.