Section 40 of חוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע״ב–2011, תעודת הכרה.

(א)השר רשאי לתת לאדם תעודת הכרה כבודק שכר מוסמך, לצורך עריכת בדיקות תקופתיות כאמור בחוק זה לעניין התאמת תנאי העבודה של עובדים למשפט העבודה, אם התקיימו לגביו כל אלה:

(1)הוא בעל מקצוע או בעל תואר אקדמי שהשר, באישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, קבע כי המקצוע או התואר מתאים לצורך הכרה בו כבודק שכר מוסמך, בהתחשב בתחומי ידע הנרכשים באותו מקצוע או תואר ונוגעים לניהול שכר לעובדים ולהבטחת קיום הוראות חוקי העבודה, בין השאר בתחומים של משפט העבודה, מיסוי עבודה, ניהול חשבונות, הבטחת איכות, ביקורת, בקרה ופיקוח;

(2)הוא לא הורשע בעבירה פלילית או בעבירת משמעת לפי חיקוק שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה, אין הוא ראוי לקבל תעודת הכרה; לעניין זה, ”הורשע“ – לרבות מי שבית משפט או בית דין אזורי קבע כי ביצע את העבירה;

(3)הוא עמד בדרישות הכשרה, לרבות הכשרה מעשית והשתלמויות, וכן עמד בבחינות, בכל הקשור לעריכת בדיקות תקופתיות כאמור בפרקים ג׳ וד׳, כפי שקבע השר כאמור בסעיף קטן (ב).

(ב)השר, בהתייעצות עם שר האוצר והארגונים ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת –

(1)יקבע הוראות לעניין דרישות הכשרה ובחינות לקבלת תעודת הכרה, ורשאי הוא לקבוע את ההיקף הנדרש של שעות ההכשרה וההשתלמויות ואת תוכניהן; דרישות ובחינות כאמור יכול שיהיו כלליות ויכול שייקבעו לסוגים שונים של בעלי מקצוע או בעלי תואר אקדמי;

(2)רשאי לקבוע אגרות בעד בקשה לקבלת תעודת הכרה, בעד ההכשרה ובעד הבחינות.

פורסמו תקנות להגברת האכיפה של דיני העבודה (בודק שכר מוסמך), התשע״ז–2017.

(ג)בלי לגרוע מהוראות לפי פרק זה, השר רשאי שלא לתת לאדם תעודת הכרה אם נקבעו לגביו, בפסק דין סופי, עובדות שמפאת מהותן, חומרתן או נסיבותיהן, אין הוא ראוי לקבל תעודת הכרה, ובלבד שנתן לו הזדמנות לטעון את טענותיו.