Law1957The binding text is the one the official gazette published, listed under the publications.
Section 1 of חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי״ח–1957, הגדרות.
This section is in פרק ראשון: הגדרות
1. הגדרות
תיקון: תשל״ג, תשל״ח־2
בחוק זה –
”שר“ – חבר הממשלה, במידה שהממשלה העבירה לו את הסמכות לבצע חוק זה;
”מצרך“ – כל חי, דומם או צומח, בין תלוש ובין מחובר, לרבות מים ומחצבים ולרבות מצרך דומה, אך למעט קרקעות ובנינים וכל דבר שדיני הפיקוח על מטבע חוץ חלים עליו;
”מצרך דומה“ – לרבות מצרך בעל תכונות דומות ביותר למצרך פלוני, אף אם אינו זהה מכל הבחינות עם אותו מצרך;
”שירות“ – לרבות כל שירות לזולת, וכן שעשוע ציבורי כמשמעותו בפקודת השעשועים הציבוריים, 1935, וכל עשיה במצרכים למען הזולת, לרבות בניה, בין לצורך עצמי ובין לצרכי אחרים, ולרבות שירות דומה, אך עבודתו של עובד שכיר אינה בגדר שירות למעבידו;
”שירות דומה“ – לרבות שירות בעל תכונות דומות ביותר לשירות פלוני, אף אם אינו זהה מכל הבחינות עם אותו שירות;
”עושה שירות“ – לרבות העושה בידי אחר, ולגבי בניה גם לרבות הקבלן, האדריכל, המהנדס, וכל הממלא תפקידי השגחה בביצועה;
”שכר“ – כל תשלום כסף, או תמורה אחרת, בעד עשיית שירות;
”אגירה“ –
(1)החזקת מצרך לצרכי עסק בכמות העולה על הכמות הדרושה לניהול תקין של העסק;
(2)החזקת מצרך, שלא לצרכי עסק, בכמות העולה על הכמות הדרושה לצריכה עצמית;
”מפעל“ – כל מפעל של תועלת ציבורית וכל מיזם, או עסק, של תעשיה, מסחר, בניה, תחבורה או חקלאות;
”בעל“, במפעל – לרבות אדם הממלא לגבי המפעל תפקידי הנהלה;
”פעולה חיונית“ – פעולה הנראית לשר כחיונית להגנת המדינה, לבטחון הציבור, לקיום אספקה סדירה או שירותים סדירים, לקיום יציבות של מחירי מצרכים או שכר שירותים, להגדלת היצוא או להגברת הייצור, לקליטת עולים או לשיקום חיילים משוחררים או נכי מלחמה;
”מכירה“ – עסקה במצרך כנגד תמורה, לרבות שכירות או מתן זכות שימוש, או הסכם על עסקה כזאת, בין שיש עמן עשיית שירות ובין שאיננה;
”הצעת מכירה“ או ”הצעת שירות“ – לרבות הודעה של אדם בכל צורה שהיא –
(1)על מחיר מצרך שהוא מוכן או מסכים למכור;
(2)על שכר בעד שירות שהוא מוכן או מסכים לעשות;
”צרכן“, במצרך – מי שקנה אותו מצרך או רכשו באופן אחר, לכל מטרה שהיא, פרט לייצור או למכירה;
”קמעונאי“, במצרך – מי שעסקו או חלק מעסקו, הוא למכור אותו מצרך לצרכן;
”יבואן“, במצרך – מי שמביא אותו מצרך מחוץ לארץ;
”יצרן“, במצרך – אדם העוסק, בין בעצמו ובין על ידי אחרים, בייצורו של המצרך או בשינויו מבחינת הצורה, הטיב, האיכות או מכל בחינה אחרת שהיא, או העוסק באריזתו או במזיגתו, או המייצר או המגדל תוצרת חקלאית, חיה או דוממת, או גורם לייצורה או לגידולה;
”סיטונאי“, במצרך – מי שעסקו, או חלק מעסקו, הוא למכור אותו מצרך לקמעונאי;
”צו אישי“ – צו שניתן לאדם פלוני או למפעל פלוני, או למספר בני אדם או מפעלים שפורטו אחד אחד בצו;
”צו כללי“ – צו שאינו צו אישי;
”חוק זה“ – לרבות התקנות שהותקנו והצווים שניתנו על פיו.
The text on this page is adapted from the entry חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי״ח–1957 in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.