Section 5 of פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש״ם–1980, מעשה פשיטת רגל.

מעשה פשיטת רגל הוא לחייב, אם עשה או נעשתה לו אחת מאלה:

(1)בישראל או במקום אחר –

(א)נתן נכס מנכסיו מתנת מרמה או העבירו העברת מרמה;

(ב)העביר או שעבד נכס מנכסיו העברה או שעבוד, שאילו נעשו כשהוא מוכרז פושט רגל היו בטלים משום העדפת מרמה לפי כל דין תקף אותה שעה;

(2)בכוונה להתחמק מנושיו או לדחותם הוא עשה אחת מאלה:

(א)יצא את הארץ, או בהיותו בחוץ לארץ נשאר שם;

(ב)עזב את בית מגוריו, או הוקיר רגליו ממקום עסקיו או מגוריו הרגיל, או התחמק ממקום אחר שבו מצוי נושה;

(ג)התבודד כדי שלא יוכלו נושיו להתקשר עמו;

(3)עוקל נכס מנכסיו ונמכר בהוצאה לפועל על פי צו בית משפט;

(4)הגיש לבית המשפט הצהרה שאינו יכול לשלם את חובותיו, או בקשה שיוכרז פושט רגל לפי הוראות פקודה זו;

(5)הודיע לנושה מנושיו כי הפסיק, או עומד להפסיק, לשעה או לצמיתות, לשלם את חובו;

(6)לא מילא אחר הדרישות שבהתראת פשיטת רגל לפי פקודה זו תוך שבעה ימים לאחר שהומצאה לו בישראל, או תוך הזמן שנקבע לכך בצו בית המשפט שהתיר את ההמצאה אם הומצאה בחוץ לארץ, ולא הניח את דעת בית המשפט כי יש לו תביעה שכנגד או קיזוז או דרישה שכנגד שאינם פחותים מסך החוב הפסוק ושלא היה בידו לעוררם בתובענה שניתן בה פסק הדין; לענין זה, ”חוב פסוק“ – לרבות סכום שניתן צו חלוט לשלמו, ו”תובענה“ – לרבות הליכים שבהם ניתן הצו.