Law1992The binding text is the one the official gazette published, listed under the publications.
Section 4א of חוק הלוואות לדיור, התשנ״ב–1992, קביעת עלות ההפרש.
4א. קביעת עלות ההפרש
תיקון: תשע״ו, תשפ״ו
(א)שר האוצר ידווח לוועדה, אחת לשנה, על מימוש ההלוואות ועל סכום ההלוואות הכולל שניתן לזכאים בסיועה של המדינה.
(ב)מצא שר האוצר שעלות ההפרש שבין הריבית הקבועה בסעיף 4 לבין הריבית, בלא ההפחתה בשיעור של 0.5%, כשהוא מוכפל בסכום ההלוואות שניתנו לזכאים בסיוע של המדינה בכל שנה (בסעיף זה – מימוש מלוא הסכום) שווה לסך של 170 מיליון שקלים חדשים, יודיע על כך לוועדה.
(ג)הודיע שר האוצר לוועדה כאמור בסעיף קטן (א), תקבע הוועדה את מימוש מלוא הסכום על פי הערכת שר האוצר או מי שהוא הסמיך לכך, אלא אם כן הוכח להנחת דעתה של הוועדה, על פי הערכה אחרת שהוגשה לה, כי מימוש הסכום הנקוב בסעיף קטן (א) שונה מהערכת שר האוצר; הערכות לפי סעיף קטן זה יוגשו בצירוף נתונים ואומדנים.
(ד)קבעה הוועדה שמימוש מלוא הסכום שווה ל־170 מיליון שקלים חדשים, יפרסם שר האוצר הודעה ברשומות וההלוואה לדיור לפי חוק זה, מאותו מועד ועד תום אותה שנת כספים, תהיה בשיעור הריבית הממוצעת של הבנקים על אשראי למטרת מגורים, כפי שמפרסם בנק ישראל, אך לא יותר מ־3% או מהריבית הנהוגה בבנק שנתן את ההלוואה, הנמוך מביניהם, בהתאם לתקופה להחזר ההלוואה – לזכאי שסך הנקודות שלו הוא לפחות 599 נקודות.
The text on this page is adapted from the entry חוק הלוואות לדיור, התשנ״ב–1992 in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.