Section 243 of פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש״ל–1970, אישום העבריין למעשה ודינו.

(א)תופש מפעל או בעל מפעל שהואשם בעבירה לפי פקודה זו זכאי לדרוש שאדם אחר, שאותו הוא מאשים כעבריין למעשה, יובא לפני בית המשפט בזמן שנקבע לשמיעת אישומו, ובלבד שיעשה שתי אלה:

(1)יגיש אישום כדין נגד האדם האחר;

(2)יתן לתובע הודעה מוקדמת לא פחות משלושה ימים על כוונתו לעשות כן.

(ב)התובע יהיה זכאי לחקור חקירה שכנגד את התופש או הבעל אם הוא מוסר עדות, או כל עד שהזמין לתמיכת האישום שהגיש, ולהביא ראיות מפריכות.

(ג)אם לאחר שהוכח ביצוע העבירה הוכיח התופש או הבעל להנחת דעתו של בית המשפט שתי אלה:

(1)הוא שקד כראוי על הפעלת ההוראות של פקודה זו ושל כל תקנה לפיה השייכת לענין;

(2)אדם אחר כאמור בסעיף קטן (א) ביצע את העבירה הנדונה בלי הסכמה, העלמת עין או מחדל זדוני מצד התופש או הבעל, –

התופש והבעל לא יהיו אשמים בעבירה, אלא אותו אדם יורשע בה, ובית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, לחייבו בתשלום ההוצאות הכרוכות במשפט.

(ד)אם בשעת גילוי עבירה הובררו להנחת דעתו של מפקח ארבע אלה:

(1)התופש או הבעל של המפעל שקד כראוי על הפעלת ההוראות של פקודה זו ושל כל תקנה לפיה השייכת לענין;

(2)מי הוא האדם שעבר את העבירה;

(3)העבירה נעברה בלי הסכמה, העלמת עין או מחדל זדוני של התופש או הבעל;

(4)העבירה נעברה תוך הפרת הוראותיו של התופש או הבעל, –

ייתבע לדין האדם שלפי דעת המפקח הוא העבריין למעשה, בלי שייתבע התופש או הבעל תחילה.