Regulations1991The binding text is the one the official gazette published, listed under the publications.
Section 26 of תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ״ב–1991, תביעת מלוא הסעד ופיצול סעדים.
This section is in פרק ב׳: הליכים בבית דין אזורי / סימן ד׳: פיצול סעדים
26. תביעת מלוא הסעד ופיצול סעדים
(א)תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה, אך רשאי תובע לוותר על חלק מהסעד.
(ב)מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם.
(ג)תובע שלא כלל בתובענה את כל הסעדים להם הוא זכאי בשל אותה עילה, לא ייחשב כמי שוויתר עליהם והוא יהיה זכאי לתובעם ובלבד שקיבל על כך רשות מבית הדין לא יאוחר ממועד הגשת התובענה הנוספת; בדונו בבקשה למתן רשות כאמור, יתחשב בית הדין באלה:
(1)התביעה קנטרנית או טורדנית;
(2)התביעה הוגשה שלא בתום לב;
(3)נימוק אחר שעל פיו סבור הוא שיש לסרב מתן הרשות.
(ד)רשות כאמור בתקנת משנה (ג) אפשר ליתן ללא תנאי, ואפשר להתנותה בתנאים ככל אשר ייראה לבית הדין.
The text on this page is adapted from the entry תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ״ב–1991 in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.