Section 129 of פקודת המכס [נוסח חדש], הגדרות ופרשנות.

בסעיפים 129 עד 134א –

”טובין מוערכים“ – הטובין שיש לקבוע את ערכם לצורך מכס;

”טובין זהים“ – טובין הזהים לטובין המוערכים מכל בחינה שהיא, לרבות במאפייניהם הפיסיים, באיכותם ובמוניטין שלהם, ובלבד שיוצרו באותה מדינה שבה יוצרו הטובין המוערכים; לעניין זה –

(1)הבדלים צורניים מזעריים לא יפסלו טובין המקיימים את תנאי ההגדרה, בכל מובן אחר, מלהיחשב זהים;

(2)לא יראו טובין הכוללים מרכיב ישראלי כטובין זהים;

”טובין דומים“ – טובין, אשר אף שאינם זהים לחלוטין לטובין המוערכים, נתקיימו בהם כל אלה:

(1)הם יוצרו באותה מדינה שבה יוצרו הטובין המוערכים;

(2)הם בעלי מאפיינים דומים לטובין המוערכים ועשויים מחומרים דומים, המאפשרים להם תיפקוד דומה וחלופיות מבחינה מסחרית;

(3)הם אינם כוללים מרכיב ישראלי;

לעניין קביעת הדמיון לטובין המוערכים יובאו בחשבון, בין היתר, איכות, מוניטין וסימן מסחרי;

”מרכיב ישראלי“ – הנדסה, פיתוח, עבודת אמנות, עבודת עיצוב, תכניות או סקיצות, שנעשו בישראל;

”ייצור“ – לרבות גידול וכריה;

”מישור מסחרי“ – סיטונות, קימעונות, מכירה באמצעות סוכן בלעדי, וכיוצא באלה;

”יחסים מיוחדים“ –

(1)יחסים בין צדדים לעסקת ייבוא שמתקיים בהם לפחות אחד מאלה –

(א)אחד מהצדדים לעסקה הוא נושא משרה בעסקו של האחר; לעניין זה, ”נושא משרה“ – דירקטור, מנהל כללי, מנהל עסקים ראשי, משנה למנהל כללי, סגן מנהל כללי, מנהל אחר הכפוף במישרין למנהל הכללי, וכל ממלא תפקיד כאמור בחברה אף אם תוארו שונה;

(ב)הצדדים לעסקה מוכרים על פי דין כשותפים לעסקים;

(ג)הצדדים לעסקה הם עובד ומעביד;

(ד)אדם כלשהו הוא בעלים, שולט או מחזיק, בחמישה אחוזים או יותר מזכויות ההצבעה או מהמניות בכל אחד מהצדדים לעסקה, במישרין או בעקיפין;

(ה)אחד מהצדדים לעסקה שולט באחר, במישרין או בעקיפין;

(ו)הצדדים לעסקה נשלטים בידי צד שלישי, במישרין או בעקיפין;

(ז)הצדדים לעסקה שולטים ביחד בצד שלישי, במישרין או בעקיפין;

(ח)הצדדים לעסקה הם קרובי משפחה; לעניין זה, ”קרוב משפחה“ – בן זוג, אח, אחות, הורה, הורי הורה, הורה של בן־הזוג, צאצא, צאצא של בן־הזוג, ובן־זוגו של כל אחד מאלה;

(2)לעניין הגדרה זו יראו אדם כשולט באחר כאשר הוא מצוי בעמדה חוקית או מעשית המאפשרת לו להגביל או לכוון את פעילותו;

(3)סוכן בלעדי, מפיץ בלעדי או בעל זכיון בלעדי, בעסקו של אחר, יהא תיאור היחסים ביניהם אשר יהא, יראו כאילו מתקיימים ביניהם יחסים מיוחדים רק אם מתקיים לגביהם לפחות אחד התנאים שבפסקה (1);

”שימוש עצמי“ – אחד מאלה:

(1)שימוש בטובין שייבא יחיד לצרכיו או לצורכי בני ביתו;

(2)נתינה במתנה של טובין שייבא יחיד, לצרכיו או לצורכי בני ביתו של יחיד אחר;

”שימוש מסחרי“ – שימוש שאינו שימוש עצמי.