Section 7 of פקודת התאונות ומחלות משלח־היד (הודעה), 1945, כוחו של מנהל להורות חקירה פורמאלית של תאונות ומקרי מחלות משלח־יד.

(1)המנהל רשאי, במקום שסבור הוא כי מן הרצוי לעשות כן, להורות שתיערך חקירה פורמאלית בכל תאונה, שמקורה בעבודתו של עובד כל־שהוא ואירעה בהמשך אותה עבודה, או במקרה של מחלת משלח־יד, שחלה בה, או שחושדים שמא חלה בה, עובד כל־שהוא בהמשך עבודתו, ועל סיבותיהן ומסיבותיהן, וההוראות הבאות תהיה נודעת להן נפקות לגבי כל חקירה כזאת:–

(א)המנהל רשאי למנות אדם מוסמך לערוך את החקירה, וכן רשאי הוא למנות אדם כל־שהוא בעל ידיעה משפטית או מיוחדת כי ישמש יושב־מומחה בעריכת החקירה;

(ב)האדם, או בני־האדם שנתמנו כך (הקרויים להלן בסעיף זה ”בית־המשפט“) יערכו את החקירה בפומבי, באותו אופן ובהתאם לאותם תנאים שבית־המשפט יחשוב אותם ליעילים ביותר כדי לקבוע סיבותיהן ומסיבותיהן של התאונה או מקרה מחלת משלח־היד, וכדי לאפשר לבית־המשפט לערוך את הדין־והחשבון הנזכר בסעיף הזה;

(ג)לצרכי החקירה יהיה כוחו של בית־המשפט יפה ככוחותיו של בית־משפט שלום, כשהוא משתמש בשיפוט פלילי, ונוסף על כך יהיה כוחו יפה –

(I)להיכנס ולבדוק כל מקום או בניין, שהכניסה אליהם או בדיקתם נראות לבית־המשפט נחוצות לצרכים הנ״ל;

(II)לדרוש – בהזמנות של בית־המשפט שתהיינה חתומות בידי בית־המשפט – כי יתייצבו בפניו כל אותם בני־אדם שימצא לנכון לקראם לבוא לפניו ולחקרם לתכליות הנ״ל, ולדרוש תשובות או דינים־וחשבונות על אותן שאלות וחקירות שימצא לנכון לערכן;

(III)לדרוש הראָיית כל פנקסים, ניירות ותעודות, שהוא מוצא אותם לחשובים לתכליות הנ״ל;

(IV)להשביע ולדרוש מכל אדם שנחקר לערוך ולחתום הצהרה על אמיתות הרצאת הדברים שאמר אותם בשעת היחקרו;

(ד)לבני־אדם המתייצבים כעדים בפני בית־המשפט יינתנו שכר־בטלה, הוצאות נסיעה ודמים, שהיו ניתנים – לפי תקנות העדים (שכר בטלה) – לעדים המתייצבים בפני בית־משפט כל־שהוא לפי דרישת הממשלה כדי למסור עדות במשא־ומתן פלילי כל־שהוא; ובמקרה של חילוקי־דעות בדבר הסכום שיינתן, יעביר בית־המשפט את המחלוקת לרשם הראשי של בית־המשפט העליון, ולפי בקשה חתומה בידי בית־המשפט יברר הלה ויקיים את הסכום הניאות של אותם שכר־בטלה, הוצאות נסיעה ודמים;

(ה)בית־המשפט יערוך דין־וחשבון למנהל, שבו יציין את סיבותיהם ומסיבותיהם של התאונה או של מקרה מחלת משלח־היד, ויוסיף כל הערות שבית־המשפט ימצא לנכון להעירן;

(ו)בית המשפט רשאי לדרוש, כי ההוצאות, שהוצאו בזמנה ולשמה של חקירה שנערכה לפי סעיף זה (לרבות גמול לבני־אדם כל־שהם שנתמנו לפעול כיושבים־מומחים), ישלמן – כולן או מקצתן – אדם כל־שהוא, שהוזמן להתייצב בפניו, ושהוא נראה לבית־המשפט – בגלל כל פעל או חדלון־מעשה מצדו או מצד כל משמש או סוכן שלו – אחראי, כדי דרגה כל־שהיא, לתאונה או למקרה מחלת משלח־יד, אולם כל אותן הוצאות, שלא נדרש לשלמן כך, יהיו רואים אותן כחלק מהוצאותיו של המנהל בהגשמת הפקודה הזאת;

(ז)כל אדם החדל – בלא צידוק מספיק (ועליו תחול חובת ההוכחה), לאחר שקיבל את שכר־הבטלה, הוצאות הנסיעה והדמים (אם יש כאלה) שהוא זכאי להם – מלמלא אחר כל הזמנה או שאִילה של בית־המשפט, או מונע או מעכב את בית־המשפט בביצוע תפקידו, יאשם בעבירה, ויהיה צפוי – משיתחייב בדין – לקנס של עשרה פונטים או למאסר של חודש או לאותם שני ענשים כאחד, ובמקרה של חדלון־מעשה מלמלא אחר שאילה לערוך דין־וחשבון כל־שהוא או להראות תעודה כל־שהיא – אם נמשך חדלון־המעשה, שעליו נתחייב אדם בדינו באופן הנ״ל, לאחר החיוב בדין – יאשם בעבירה נוספת ויהיה צפוי – משיתחייב בדין – לקנס של עשרה פונטים על כל יום שבו נמשך חדלון־המעשה כנ״ל.

(2)המנהל רשאי לגרום לפרסום הדין־והחשבון של בית־המשפט ברבים, באותו זמן ובאותו אופן שימצאם נכונים.