Section 5 of פקודת הפיצויים (הגנה), 1940, פיצויים בעד עשיית עבודה בקרקע.

(1)פיצויים עפ״י פקודה זו בעד עשיית עבודה בקרקע לא ישולמו אלא אם הופחת השוי השנתי של הקרקע מחמת עשיית העבודה.

(2)הפיצויים שיש לשלמם עפ״י פקודה זו בעד עשיית כל עבודה בקרקע יהיו מלכתחילה סכום שיחושב על יסוד ההפחתה שחלה בשוי השנתי של הקרקע ושיש ליחסה לעשיית העבודה, וישולמו בשיעורים רבע שנתיים, בסוף כל רבע שנה, למי שהיה זכאי באותה שעה להחזיק בקרקע.

כל פיצויים עפ״י סעיף־קטן זה, רואין אותם כאילו מגיע זמן פרעונם מיום ליום ויקציבום איפוא באופן יחסי לפי הזמן.

(3)אם בכל עת שהיא, לאחר שחלה חובת תשלום פיצויים עפ״י הסך הקודם מחמת עשיית כל עבודה בקרקע, בא אדם הפועל בשם הממשלה והוא –

(א)מחזיר את הקרקע, עד כמה שאפשר, למצב שהיתה נתונה בו אלמלא נעשתה בו העבודה, או

(ב)מסר לאדם הזכאי באותה שעה להחזיק בקרקע הודעה בכתב על רצונו לסלק את ההתחייבויות לפיצויים ע״י שישלם, לא לפני תאריך שייקבע באותה הודעה, תשלום חד־פעמי בהתאם להוראות דלקמן של סעיף זה,

הרי התקופה שיש לשלם בעדה פיצויים עפ״י הסעיף־הקטן הקודם מחמת עשיית העבודה תבוא לקצה יום לפני היום שבו הושלמה החזרת הקרקע למצבה הנ״ל או יום לפני היום שנקבע באותה הודעה, הכל לפי הענין.

(4)אם, בתוקף פעולתו של הס״ק האחרון ביחס לכל עבודה שנעשתה בקרקע באה לקצה התקופה שיש לשלם בעדה פיצויים עפ״י ס״ק (1) של סעיף זה מחמת עשיית העבודה, הרי אם מקץ התקופה האמורה נמצא ששויה של כל זכות או טובת־הנאה שהיתה אז לאדם בקרקע הוא פחות מן השוי שיכול היה להיות לה אלמלא נעשתה בה העבודה, משלמים לו בתורת פיצויים עפ״י פקודה זו סכום השוה לסכום ההפחתה הנ״ל בשויה של הזכות או טובת ההנאה; ורואים את הפיצויים הללו כאילו מגיע זמן־פרעונם מקץ התקופה האמורה.

(5)בהקדם האפשרי לאחר החזרת קרקע למצבה הקודם או לאחר מסירת הודעה בהתאם לסעיף קטן (3) של סעיף זה, הרי האדם שביצע את ההחזרה או שמסר את ההודעה ידאג לכך שדבר־ההחזרה או שתוכן ההודעה, הכל לפי הענין, יפורסמו בצורה שתהא לדעתו הצורה המתאימה ביותר להודעת הדבר לאנשים הנוגעים בדבר.

(6)כשיבואו להחליט לצרכי סעיף זה אם השוי השנתי של כל קרקע פחת מחמת עשיית העבודה בה וכשיבואו להעריך פיצויים עפ״י סעיף זה בעד עשיית עבודה בקרקע, מניחין שאי אפשר להחזיר את הקרקע למצב שהיתה נתונה בו אלמלא נעשתה העבודה.

(7)לצרכי סעיף זה לא יביאו בחשבון כל ירידה או פחת בשוי שיש ליחסם רק לאבדן הנאה או נוחות.

(8)שום פיצויים עפ״י סעיף זה לא ישולמו, ביחס לכל קרקע, בעד כל תקופה שבה החזיקו בקרקע מטעם הממשלה אגב השימוש בסמכויות לשעת חירום.

(9)בסעיף זה –

(א)הביטוי ”השוי השנתי“, ביחס לכל קרקע שמשלמים עליה מס רכוש עירוני, פירושו השוי השנתי של אותה קרקע כפי שהוערך בהתאם להוראות פקודת מס הרכוש העירוני, וביחס לכל קרקע אחרת פירושו דמי־החכירה שאפשר היה לקבלם בעד החכרת הקרקע משנה לשנה; וכן

(ב)הביטוי ”ירידה בשוי השנתי“, פירושו, ביחס לעשיית עבודה בכל קרקע, שעור הירידה בסכום השוי השנתי של הקרקע לעומת מה שהיה יכול להיות אלמלא נעשתה העבודה.