Section 13א of חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש״י–1950, דין גרושה הזכאית למזונות.

(א)הניח נספה אשה שנתגרש ממנה, יהיה דינה לענין קבלת תגמול לפי חוק זה, כדין אלמנה, כל עוד לא נישאה שנית ואם נתמלאו אלה:

(1)היא היתה במות הנספה בת 40 שנה או מעלה או היא אם ליתום של הנספה;

(2)הנספה היה חייב במותו במזונותיה של האשה על פי פסק דין של בית משפט או של בית דין מוסמך או על פי הסכם בכתב;

אולם היה סכום המזונות החדשי שהנספה היה חייב לשלם לגרושה כאמור קטן מחלקה האישי בתגמולים, יוקטן התגמול החדשי בהפרש בין סכום המזונות החדשי ובין החלק האישי.

לעניין סעיף קטן זה, ”חלק אישי בתגמולים“ –

(1)לגבי אלמנה שיתומי הנספה סמוכים על שולחנה – שיעור התגמול המגיע לאלמנה על פי סעיף 7;

(2)לגבי מקבל אחר – התגמול החודשי המגיע לו.

(ב)חל שינוי ניכר בשכר הקובע מאז נקבעה זכות הגרושה לתגמול, רשאי קצין התגמולים לשנות את שיעור התגמול לטובתה לפי חישובים ונימוקים שבית המשפט היה רשאי לעשות זאת לגבי מזונותיה, אילולא מות הנספה.

(ג)כל עוד אשה אינה זכאית לכל תגמול לפי הסעיפים הקטנים (א) או (ב) מחמת האמור בסעיף 9(ג), ישולמו לה התגמולים החדשיים שהיו משתלמים לה לפי אותם הסעיפים הקטנים כאילו הגיעה אותה שעה לגיל 40 שנה.