Law1950The binding text is the one the official gazette published, listed under the publications.
Section 33א of חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש״י–1950, חובת העסקה אחרי גיל הפרישה.
This section is in פרק שביעי: שיקום / סימן ב׳: תקנות שיקום
33א. חובת העסקה אחרי גיל הפרישה
תיקון: תשל״ה, תשס״ד, תשע״ד, תשפ״ו
(א)שר הבטחון, בהסכמת שר העבודה ובאישור ועדת העבודה של הכנסת, רשאי להתקין תקנות בדבר חובת נותן עבודה להמשיך ולהעסיק עובד שעבד אצלו בתכוף לפני הגיעו לגיל הפרישה מעבודה והוא כשיר לעבודה בהתאם לכללים שייקבעו בתקנות כאמור, במשך תקופה שלא תעלה על חמש שנים מיום הגיעו לגיל הפרישה, הכל כפי שייקבע בתקנות ובתנאים שייקבעו.
(ב)עובד הממשיך בעבודה מכוח סעיף זה לא יפוטר ולא יחוייב לפרוש מעבודתו במשך התקופה כאמור בסעיף קטן (א) אלא על־פי החלטה של ועדת תעסוקה כמשמעותה בחוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה), תש״ט–1949, שניתנה על יסוד נימוקים המתירים לפטר נכה מלחמה מכוח תקנות על־פי סעיף 31 לחוק האמור, בשינויים המחוייבים לפי הענין.
(ג)עובד שפוטר מעבודתו סמוך לפני הגיעו לגיל הפרישה מהעבודה יחולו עליו הוראות סעיף זה כאילו הגיע אותה שעה לגיל הפרישה זולת אם הוכח כי פיטוריו נעשו שלא כדי להימנע ממילוי הוראות סעיף זה.
(ד)לענין סעיף זה –
”עובד“ – אלמנה או שכול;
”גיל הפרישה מעבודה“ – גיל הפרישה כמשמעותו בחוק גיל פרישה, התשס״ד–2004.
The text on this page is adapted from the entry חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש״י–1950 in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.