Section 10 of פקודת הפיצויים לעובדים, 1947, הודעה על תאונה ותביעת פיצויים.

(1)משא־ומתן משפטי בדבר היפרעות פיצויים – לפי הפקודה הזאת – על חבלה לא יהיה עשוי להיות מקויים, אלא־אם נמסרה הודעה על התאונה בהקדם, העשוי להיות מעשי לאחר שאירעה התאונה, ולפני שעזב העובד מרצונו את ההעבדה שבה נחבל, ואלא־אם נערכה תביעת הפיצויים בגין אותה תאונה במשך שישה חדשים מאז אירעה התאונה שגרמה לחבלה, או – במקרה מוות – במשך שישה חדשים מזמן המיתה:

בתנאי כי –

(א)היעדר אותה הודעה או כל ליקוי או אי־דיוק בה לא ישמשו מחסום בפני קיומו של אותו משא־ומתן משפטי, אם הוכח כי המעביד ידע את דבר התאונה מכל מקור אחר בזמן התאונה או בסמוך לו, או אם נמצא במשא־ובמתן המשפטי על יישוב התביעה, כי המעביד אינו נפגע – או לא יהיה נפגע – לרעה בלמדו זכות על עצמו, אם תינתן אז הודעה או הודעה מתוקנת והדיון במשפט יידחה, בגלל ההיעדר, הליקוי או אי־הדיוק, או שאותם היעדר, ליקוי או אי־דיוק נגרמו מתוך שגיאה, היעדרות מישראל או סיבה מסתברת אחרת; וכן

(ב)חדלון עריכת תביעה במשך התקופה הנקובה לעיל לא ישמש מחסום בפני קיומו של אותו משא־ומתן משפטי, אם נמצא שהחדלון נגרם מתוך שגיאה, היעדרות מישראל או סיבה מסתברת אחרת.

(2)הודעה בגין חבלה לפי הפקודה הזאת מותר למסרה למעביד בכתב או בעל־פה (או – אם יש יותר ממעביד אחד – לאחד מאותם המעבידים) או לכל קמאי (מנהל עבודה) או פקיד אחר, שבהשגחתם מועבר העובד, או לכל אדם שאותו ייעד המעביד לתכלית זו, והיא תפרש את שמו וכתובתו של האדם שנחבל ותציין בשפה רגילה את סיבת החבלה והתאריך שבו אירעה התאונה.

(3)אם ההודעה היא בכתב מותר לתיתה מתוך מסירה למקום מושבו או מקום עיסוקו של האדם, שלו יש לתיתה, או מתוך משלוח בדואר במכתב רשום הערוך לכתובתו של האדם האמור.

(4)מקום שהמעביד הוא גוף בני־אדם, בין שהוא מאוגד ובין שאינו מאוגד, מותר לתת את ההודעה – אם היא בכתב – גם מתוך מסירה למעביד, או משלוח בדואר במכתב רשום הערוך לפי כתובתו של המעביד, במשרדו, או – אם יש בנמצא יותר ממשרד אחד – במשרד ממשרדיו של אותו גוף.