Section 18 of פקודת הפיצויים לעובדים, 1947, חלות הפקודה על מחלות תעשייתיות.

(1)מקום –

(א)שהעיד מחווה־דעה רפואי, שנתמנה לפי הפקודה הזאת, כי עובד חולה במחלה, הנזכרת בתוספת השלישית, ועקב זאת נפסל מלהשתכר שכר מלא בהעבדה שהיה מועבד בה; או

(ב)שהותלה עובד, בהתאם לכל חיקוק העומד בתקפו אותה שעה, מהעבדתו הרגילה בגלל שדבקה בו מחלה כזאת; או

(ג)שגרמה כל מחלה כזאת למותו של עובד;

והמחלה באה בגלל טיבה של כל העבדה, שבה היה העובד מועבד – בזמן כל־שהוא במשך שנים־עשר חודש שלפני תאריך הפסלות או ההתלייה – בין במרות מעביד אחד ובין במרותם של יותר ממעביד אחד, יהיו הוא או התלויים בו זכאים בפיצויים לפי הפקודה הזאת, כאילו היו המחלה או אותה התלייה, כאמור לעיל, חבלת־גוף בתאונה שמקורה באותה העבדה ובמהלכה, מתוך כפיפות לשינויים הבאים:

(I)הפסלות או ההתלייה יטופל בהן כבִקְרות תאונה;

(II)אם הוכח כי בזמן היכנסו להעבדה היציג העובד את עצמו בכתב במזיד ובשקר כאדם שלא היה חולה לפני־כן במחלה, לא יהיו פיצויים עשויים להשתלם;

(III)הפיצויים יהיו עשויים להיפרע מן המעביד שהעביד את העובד לאחרונה – במשך שנים־עשר החדשים האמורים – בהעבדה שבגלל טיבה באה המחלה:

בתנאי כי –

(א)העובד או התלויים בו – אם יידרשו לעשות כן – ימציאו למעביד ההוא אותן ידיעות בדבר שמותיהם וכתובותיהם של כל המעבידים האחרים, שהעבידו אותו בהעבדה במשך שנים־עשר החדשים האמורים, העשויות להיות באחיזתו או באחיזתם, ואם לא תומצאנה אותן ידיעות, או לא תהיינה מספיקות כדי לאפשר למעביד ההוא לנקוט במשא־ומתן משפטי לפי התנאי הבא מיד לאחר זה, לא יהיה המעביד ההוא צפוי – לאחר שיוכיח כי המחלה לא דבקה בעובד בשעה שהיה בהעבדתו – לשלם פיצויים; וכן

(ב)אם מתיימר המעביד ההוא, כי המחלה דבקה בעצם בעובד בשעה שהיה בהעבדתו של איזה מעביד אחר, ולא בשעה שהיה בהעבדתו, רשאי הוא להצטרף אל אותו מעביד אחר כצד בבוררות, ואם הוכחה ההתיימרות, יהיה המעביד האחר ההוא אותו המעביד שממנו יהיו הפיצויים עשויים להיפרע; וכן

(ג)אם טיבה של המחלה הוא כזה, שהיא דבקה באדם בתהליך הדרגי, יהיו כל מעבידים אחרים, שהעבידו את העובד במשך שנים־עשר החדשים האמורים בהעבדה שבגלל טיבה באה המחלה, צפויים לתרום למעביד, שממנו עשויים אותם פיצויים להיות נפרעים, אותן תרומות, אשר תהיינה – באין הסכם – נתונות להכרעה בבוררות, לפי הפקודה הזאת, לשם יישוב סכום הפיצויים או – אם אין סכום הפיצויים שנוי במחלוקת – נתונות להכרעה בבוררות לפי הפקודה הזאת;

(IV)סכום הפיצויים יחושב מתוך זיקה אל השתכרויותיו של העובד במרותו של המעביד, שממנו עשויים הפיצויים להיות נפרעים;

(V)המעביד, שלו יש ליתן הודעה על מקרה המוות, הפסלות או ההתלייה, יהיה המעביד, שהעביד את העובד לאחרונה במשך שנים־עשר החדשים האמורים בהעבדה שבגלל טיבה באה המחלה, ומותר ליתן את ההודעה, אף־על־פי שהעובד עזב מרצונו את העבדתו;

(VI)מוצאים מעביד או עובד את עצמם מקופחים בפעולתו של מחווה־דעה רפואי בתיתו או בסרבו מלתת תעודת־אישור של פסלות, או בהתלותו או בסרבו מלהתלות עובד לצרכי הסעיף הזה, יעביר המנהל – לאחר שתוגש אליו בקשה (בעניין זה) – את העניין למותב של שלושה מחווי־דעה רפואיים, שהכרעתו תהיה סופית, ובשעה שיכריע מותב מחווי־הדעה הרפואיים בעניין, יאשר בתעודה גם את מצבו של העובד בזמן שבדקו אותו, ואותה תעודת־אישור מאת מותב מחווי־הדעה הרפואיים תהיה מכרעת.

(2)לצרכי הסעיף הזה יהיה תאריך הפסלות אותו תאריך, שאותו יאשר מחווה־הדעה הרפואי בתעודה בתאריך שבו החלה הפסלות, או – אם אין הוא יכול לאשר בתעודה תאריך כזה – התאריך, שבו ניתנה תעודת־האישור:

בתנאי כי –

(א)מקום שמתיר מותב מחווי־הדעה הרפואיים לערער על סירובו של מחווה־דעה רפואי מלתת תעודת־אישור של פסלות – יהיה תאריך הפסלות אותו תאריך שאותו עשוי המותב לקבוע;

(ב)מקום שמת עובד ללא השגת תעודת־אישור של פסלות, או אינו מקבל בזמן מותו תשלום שבועי על חשבון פסלות – יהיה זה תאריך המיתה.

(3)שר העבודה רשאי לתת לפי המלצת המנהל – לאחר התייעצות עם מנהל שירותי־הרפואה – צווים בדבר הרחבת קביעותיו של הסעיף הזה על מחלות אחרות ותהליכים אחרים ועל חבלות הבאות בגלל טיבה של העבדה כל־שהיא, הנקובה בצו, שאינן חבלות בתאונה, בין ללא שינויים ובין מתוך כפיפות לאותם שינויים, העשויים להיות כלולים בצו.

(4)שום דבר שבסעיף הזה לא יפגע בזכויותיו של עובד להיפרע פיצויים בגין מחלה, שעליה אין הסעיף הזה חל, אם המחלה היא חבלת־גוף בתאונה בגדר מובנה של הפקודה הזאת.