Section 2 of פקודת הפיצויים לעובדים, 1947, פירוש.

(1)בפקודה הזאת –

”אוביל“ מובנו כל אדם שאינו שייך לאנייה, והנהגתה בידו;

”אווירון ישראלי“ מובנו אווירון, אשר –

(א)נדרש להיות רשום בישראל לפי כל חוק המתייחס לרישום אווירונים, או

(ב)בעליו או שוכרו הוא אדם, שמשרדו העיקרי או מקום עסקיו העיקרי נמצאים בישראל, או אדם היושב בישראל;

”אנייה“ מובנה כמובן הנודע לביטוי ”ספינה“ בפקודת הנמלים, ו”אנייה ישראלית“ מובנה אנייה, אשר –

(א)נדרשת להיות רשומה כאנייה ישראלית לפי כל חוק המתייחס לרישום אניות; או

(ב)בעליה או שוכרה בכתב־שכירות הוא אדם, שמשרדו העיקרי או מקום עסקיו העיקרי נמצאים בישראל, או אדם היושב בישראל;

”בית־חרושת“ מובנו כמובן הנודע לו בפקודת בתי־החרושת, 1946, והוא כולל כל פעולת בנייה וכל עבודה של בנייה מהנדסית, שעליהן חלה הפקודה האמורה;

”בן־משפחה“ מובנו אשה או בעל, אב, אם, סב, סבה, אב חורג, אם חורגת, בן, בת, נכד, נכדה, בן חורג, בת חורגת, בן או בת מאומצים, אח, אחות, אח חורג או אחות חורגת;

”ועד בוררות“ מובנו ועד או גוף שנתכונן לפי סעיף 16;

”חילות הוד רוממותו“ מובנם (הושמטה מכללא);

”טייס“ מובנו עובד המועבד בתפקיד כל־שהוא באווירון;

”מכרֶה“ מובנו כמובן שנודע לו בפקודת המכרות;

”מלח“ מובנו עובד, שאותו מעביד הבעל או רב־החובל בתפקיד כל־שהוא באנייה;

”המנהל“ מובנו מנהל מחלקת העבודה;

”מעביד“ כולל כל חבר בני־אדם, בין שהוא מאוגד ובין שאינו מאוגד, ואת בא־כוחו האישי החוקי של מעביד שנפטר, וכן – מקום ששירותיו של עובד מושאלים או מושכרים בשכירות באופן זמני לאדם אחר בידי האדם, שאתו התקשר העובד בחוזה שירות או שווליאות – יהיו רואים את האחרון, לצרכי הפקודה הזאת, כאילו הוא ממשיך להיות מעבידו של העובד בשעה שהוא עובד למען אותו אדם אחר:

בתנאי כי –

(א)ביחס לאדם העסוק בהסעת כלי־רכב או אנייה כל־שהם, הלוך וחזור כרגיל, למען קבל שכר על ההובלה בהם, ואת השימוש בהם קיבל אותו אדם לפי חוזה של הפקדה – ייחשב, לצרכי הפקודה הזאת, האדם, שממנו הושג כן השימוש בכלי־הרכב או באנייה, למעביד;

(ב)ביחס לאדם, המועבד לצרכי כל משחק או נופש, והוא מועסק או מקבל תשלום באמצעות קלוב – ייחשבו, לצרכי הפקודה הזאת, המנהל או חברי הוועד המנהל של הקלוב למעביד;

(ג)ביחס לחברי אגודה שיתופית רשומה, המועבדים בידי אותה אגודה – תיחשב, לצרכי הפקודה הזאת, האגודה למעביד אף־על־פי שהחברים מקבלים תגמולים מלאים או חלקיים במנות ברווחים או בהשתכרויות ברוטו של האגודה;

”מפקח עבודה“ מובנו פקיד של מחלקת העבודה, שאותו מינה שר העבודה להיות מפקח עבודה ראשי, מפקח עבודה, או סגן מפקח עבודה;

”מקום עבודה“ מובנו כל מקום עבודה (להבדיל מבית־חרושת או ממכרה), שבו מועבדים לא פחות מחמישה בני־אדם בדרך עבודת־כפיים;

”עובד“ מובנו אדם כל־שהוא, שהתקשר בחוזה – או עובד לפי חוזה – של שירות או שווליאות עם מעביד, בין בדרך עבודת־כפיים ובין בדרך עבודת לבלרות או בדרך אחרת, ובין שהחוזה מפורש ובין שהוא למד מעניינו, בין שהוא בעל־פה ובין שהוא בכתב; והוא כולל –

(א)אדם, העוסק בהסעת כלי־רכב או אנייה כל־שהם, הלוך וחזור כרגיל, למען קבל שכר על ההובלה בהם, ואת השימוש בהם קיבל אותו אדם לפי חוזה של הפקדה (להבדיל מהסכם שכירה־קנייה) תמורת תשלום סך קבוע או חלק בהשתכרויות או דברים אחרים, או

(ב)אדם, שהוא חבר של אגודה שיתופית רשומה והמועסק בעבודה והוא עוסק בעבודה, שאותה מבצעת האגודה השיתופית, אף־על־פי שאותו אדם מקבל תגמולים מלאים או חלקיים במנות ברווחים או בהשתכרויות ברוטו של אותה אגודה שיתופית;

אולם אין הוא כולל:

(I)אדם המועבד שלא בעבודת כפיים ושכרו עולה על שלושת אלפים לירות לשנה; או

(II)אדם, שהעבדתו מקרית מטבעה, והוא מועבד שלא לתכליות מלאכתו או מסחרו או עסקו של המעביד, ואינו אדם המועבד לצרכי כל משחק או נופש ומועסק או מקבל תשלום באמצעות קלוב; או

(III)עובד־חוץ, דהיינו אדם שלו ניתנים (החוצה) חפצים או חמרים כדי להכינם, לנקותם, לכבסם, לשנותם, לעטרם, למרקם או לתקנם, או להסגילם למכירה בביתו הוא או במקום אחר, שאינו בשליטתו או הנהלתו של האדם שנתן (החוצה) את החפצים או החמרים;

(IV)אדם המועבד בעבודה חקלאית המקבל את תגמוליו במנה מן התוצרת או מן ההשתכרויות ברוטו של העבודה שנעשתה בידי אותו אדם;

(V)אחד מבני משפחתו של המעביד, הגר עם המעביד בביתו;

כל רימוז על עובד שנחבל יכלול – מקום שמת העובד – רימוז על בא־כוחו האישי החוקי, או על התלויים בו או על אדם אחר שלו או שלטובתו עשויים הפיצויים להשתלם;

”שבוע“ מובנו תקופה של שבעה ימים רצופים;

”תלויים“ מובנם אותם מבני־משפחתו של העובד, שהיו בזמן פטירתו תלויים – בשלמות או במקצת – בהשתכרויותיו של העובד, או שהיו תלויים בו כן אילו לא הינטל יכלתו של העובד מחמת התאונה, ומקום שהיה העובד אביו או אמו או סבו או סבתו של ילד בלתי־חוקי, והניח אחריו ילד כזה התלוי כן בהשתכרויותיו, או – בהיותו ילד בלתי־חוקי – הוא מניח אחריו אב או אם או סב או סבה התלויים כן בהשתכרויותיו, יכלול ילד בלתי־חוקי כזה, אב או אם או סב או סבה כאלה כסידרם;

לא יהיו רואים אדם כתלוי במקצת באדם אחר, אלא־אם־כן היה תלוי במקצת בתרומותיו של אותו אדם אחר לשם סיפוק צרכי מחייתו הרגילים, כדי מידה ההולמת בני־אדם שבמעמדו ובמצבו.

(2)אם במשא־ומתן משפטי כל־שהוא לשם היפרעות פיצויים לפי הפקודה הזאת מתלבן לשופט השלום, או לאדם אחר הצריך ליישב תביעת פיצויים, כי חוזה השירות או השווליאות, שלפיו היה עובד האדם הנחבל בזמן שאירעה התאונה שגרמה לחבלה, היה בלתי־חוקי, יהיה רשאי – אם יהיה סבור בהתחשב בכל מסיבותיו של המקרה כי מן הנאות לעשות כן – לטפל בעניין, כאילו היה האדם הנחבל בזמן האמור אדם העובד לפי חוזה שירות או שווליאות בר־תוקף.

(3)השתמשותה של רשות מקומית בכוחותיה וחובותיה וביצועם, יטופל בהם – לצרכי הפקודה הזאת – כבמלאכה או מסחר או כבעסק של הרשות.