Section 8 of פקודת הפיצויים לעובדים, 1947, אחריות המקרה של עובדים המועבדים בידי קבלנים.

(1)מקום שאדם כל־שהוא (הקרוי בסעיף הזה בשם ”הראש“) עורך – במהלך מלאכתו או מסחרו או עסקו, או לצרכיהם – חוזה עם אדם אחר כל־שהוא (הקרוי בסעיף הזה בשם ”הקבלן“) על ביצועה – בידי הקבלן או במרותו – של עבודה כל־שהיא, בין בשלמותה ובין בחלקה, שאותה קיבל על עצמו הראש, יהיה הראש צפוי לשלם לכל עובד, המועבד בביצוע העבודה, כל פיצויים לפי הפקודה הזאת, שאותם היה צפוי לשלם אילו היה אותו עובד מועבד על־ידו במישרים; ומקום שנתבעים פיצויים מן הראש או שננקט משא־ומתן משפטי נגדו, יוחלפו עם הטלת הפקודה רימוזים על המעביד ברימוזים על הראש, פרט לכך, שסכום הפיצויים יחושב בזיקה אל השתכרויותיו של העובד במרותו של המעביד, שעל־ידו הוא מועבד במישרים:

בתנאי כי מקום שמתייחס החוזה לדיש, חרישה או עבודה חקלאית אחרת, והקבלן מספק לצורך אותה עבודה מכונות, המונעות בכוח מיכאני, ומשתמש בהן, יהיה הוא ורק הוא לבדו צפוי לשלם פיצויים לפי הפקודה הזאת לכל עובד, המועבד על־ידו באותה עבודה.

(2)מקום שהראש צפוי לשלם פיצויים לפי הסעיף הזה, יהיה זכאי להתפצות בידי כל אדם, שהיה עלול להיות צפוי לשלם פיצויים לעובד ללא תלות בסעיף הזה.

(3)שום דבר שבסעיף הזה לא יתבאר כאילו הוא מונע עובד מלהיפרע פיצויים לפי הפקודה הזאת מאת הקבלן במקום הראש.

(4)סעיף זה לא יחול בשום מקרה, שבו אירעה התאונה במקום אחר ולא במקום שבו, או עליו, או בקרבו, קיבל על עצמו הראש לבצע את העבודה, או הנמצא – בדרך אחרת – בשליטתו או בהנהלתו.