Ordinance1934The binding text is the one the official gazette published, listed under the publications.
Section 4 of פקודת הכלבת, 1934, בידודם של בעלי חיים חשודים.
4. בידודם של בעלי חיים חשודים
תיקון: 1943, תשנ״ב, תשנ״ג, תשפ״א
(1)בעליו של בעל חיים שנשך אדם חייבים לעשות את הדברים הבאים במשך עשרים וארבע שעות לאחר שנודע להם דבר המקרה:–
(א)להודיע את דבר העובדא לרופא הממשלתי או לרופא הווטרינר הממשלתי הקרובים ביותר, וכן
(ב)אם היה בעל החיים הנושך כלב, חתול או קוף – חייבים בעליו לקחתו למאורת הבידוד הקרובה ביותר; ואם לא היה כלב, חתול או קוף – יעצרוהו בדיר, ברפת או במקום אחר שיאושר ע״י רופא וטרינר ממשלתי;
(ג)על אף האמור בפסקה (ב), בעלים של כלב או חתול שניתן לו היתר להחזקה בפיקוח והשגחה חייב להחזיקם בהתאם לתקנות שקבע שר החקלאות לפי סעיף 16(ד) או בהתאם להוראות סעיף 16(ה), לפי העניין, ובהתאם לתנאי ההיתר.
(2)כל בעל חיים שהוחזק בבידוד או בפיקוח שלא במאורת בידוד כאמור בסעיף קטן (1)(ב) או (ג), יוחזק כאמור עד תום עשרה ימים מיום הנשיכה או המגע כאמור בסעיף 4א.
(3)בתום ימי הבידוד או ההחזקה בפיקוח חייב רופא וטרינר עירוני או רופא וטרינר ממשלתי, אם התברר לו כי בעל החיים נקי מכלבת, להתיר את שחרורו מהבידוד או מההחזקה בפיקוח.
(4) (א)הוחזק בעל חיים במאורת בידוד ובתום ימי הבידוד כאמור לא החזיר הבעלים את בעל החיים לרשותו, רשאי רופא וטרינר עירוני או רופא וטרינר ממשלתי, לפי העניין, למסור את בעל החיים להחזקתו של אחר, ואם לא ניתן לעשות כן במאמץ סביר ובפרק זמן סביר – להורות על המתתו.
(ב)המתת בעל החיים כאמור בפסקה (א) תבוצע תוך מניעת סבל מיותר, ובעליו של בעל החיים יישא בהוצאות ההמתה.
(ג)לא יורה רופא וטרינר כאמור בפסקה (א) אלא לאחר שמסר לבעליו של בעל החיים הודעה על כוונתו לפעול לפי הוראות אותה פסקה ונתן לבעלים הזדמנות לטעון את טענותיו בתוך 14 ימים מיום מסירת ההודעה; ההודעה תימסר אישית לבעליו של בעל חיים או תישלח בדואר רשום; אם אין אפשרות למצוא את הבעלים, תימסר ההודעה האישית לאחד מבני משפחתו הגר עימו ושלפי מראית עין מלאו לו 18 שנים, ואם היה בעליו של בעל החיים תאגיד או חבר בני אדם, תימסר ההודעה למנהל או למורשה בו; הודעה שנמסרה אישית, יראו אותה כאילו נתקבלה במועד המסירה; נשלחה הודעה בדואר רשום, יראו אותה כאילו נתקבלה בתוך שבוע ימים מיום שנשלחה.
(ד)אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לפגוע בזכותה של רשות מקומית לפי סעיף קטן (5)(ב).
(5)בעליו של כל כלב, חתול או קוף, שעצרום במאורת בידוד, ישלם לרשות המקומית בעד עשרה ימי בידוד מראש אגרה בשיעור שקבעה בעד הזנת בעל החיים, שיכונו והטיפול בו:
בתנאי:–
(א)שאם מת בעל החיים במשך ימי מעצרו לא יוטל התשלום אלא בעד אותו מספר הימים שבו נעצר בעל החיים למעשה, וההפרש יוחזר לבעליו; וכן
(ב)אם לא הוציא הבעל את הכלב, החתול או הקוף ממאורות הבידוד לפי הוראות מסעיף קטן (3), חייב הוא לשלם לרשות המקומית אגרה בשיעור שקבעה בעד התקופה הנוספת שבה נשארים הכלב, החתול או הקוף במאורות הבידוד.
(6)אין משלמין כל פיצוי בעד בעל החיים שנחבל או חלה או מת בעודו במעצר עפ״י הוראות סעיף זה.
The text on this page is adapted from the entry פקודת הכלבת, 1934 in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.