Section 7 of פקודת הכלבת, 1934, השמדת בעלי חיים חשודים.

(1)רופא וטרינר ממשלתי יצוה להשמיד כל בעל חיים:–

(א)הנגוע בכלבת או שהוא חשוד על כך, או

(ב)שנושך ע״י:–

(I)בעל חיים הנגוע בכלבת או החשוד על כך, או

(II)ע״י שועל, או צבוע, או זאב, או תן:

בתנאי כי אם איזה בעל חיים החשוד בכלבת או שנושך ע״י בעל חיים חשוד אחר היה בעל ערך מיוחד רשאי הרופא הווטרינר הממשלתי לצוות לעשות בו את הדברים הבאים:–

(1)שיחסמו לו את הפה בשעה שהוא יוצא לטיול או לעבודה במחסום מדוגמה שהוא יאשרנה, וכן

(2)שיבודדוהו כשהוא בשעת מנוחה במקום שיתאשר על ידו, וכן

(3)אם משמש בשרו של בעל החיים למאכל לאדם, שלא ישחטוהו לצורך זה, וכן

(4)שלא יוציאוהו למכירה.

במה דברים אמורים: אם היה בעל החיים חשוד בכלבת תחולנה ההגבלות הנ״ל למשך ששה חדשים למן היום שיפורט בהוראה של הרופא הווטרינר הממשלתי, ככל אשר ימצא לנכון לקבוע, ואילו אם היה זה בעל חיים שנושך ע״י בעל חיים חשוד תחולנה ההגבלות למשך ששה חדשים למיום הנשיכה; והיה אם במשך התקופה הנ״ל לא צוה הרופא הווטרינר הממשלתי להוציא את בעל החיים הנ״ל להורג (והסמכות הזאת מסורה לו בזה אם סבור הוא כי בעל החיים חולה בכלבת), כי אז רואין את בעל החיים הנ״ל כתום ששת החדשים האמורים כאילו הוא נקי מכלבת ופטור מכל הגבלה:

בתנאי כי כל בהמת מקנה או גמל או כבש או עז שנשחטו בתוך שמונה ימים למן היום שנושכו ע״י בעל חיים נגוע בכלבת מותר יהיה להציען למכירה לצרכי מזון ובלבד שתהיינה נקיות ממחלות אחרות.

(2)החלטתו של הרופא הווטרינר הממשלתי בשאלה אם איזה בעל חיים הוא בעל ערך מיוחד תהא החלטת גמר.