Section 10 of פקודת הדיג, 1937, עבירות ועונשין.

(1)כל אדם –

(א)הנדרש להיות בעל רשיון, והוא דג או מנסה לדוג או שיש ברשותו מכשירי־דיג במסבות המוכיחות לבית המשפט שלפניו הובא בדין שהיה בכוונתו להשתמש במכשיר לצורך דייג מבלי שקבל רשיון בהתאם לפקודה זו, או

(ב)שהוא בעל רשיון והוא דג או מנסה לדוג או שיש ברשותו מכשירי־דיג במסבות המוכיחות לבית המשפט שלפניו הובא לדין שהיה בכוונתו להשתמש במכשיר לצורך דייג בכל אזור שלגבו נתן שר החקלאות רשיון מיוחד לאדם אחר, או

(ג)שהוא אדם הנוהג או עובד בכל ספינה הרשומה בחוף או במקום מחוץ לישראל, והוא מוריד דגים בישראל שלא עפ״י תעודת־היתר לעשות כן שניתנה בהתאם לפקודה זו, או שלא בהתאם לתנאי אותה תעודת־היתר,

יאשם בעבירה ויהא צפוי, בצאתו חייב בדין, למאסר לא יותר משלשה חדשים או לקנס שלא יעלה על חמשים לירות או לשני העונשין כאחד.

(2)מקום שאיזו ספינת־דיג שאינה רשומה בחוף או מקום בישראל נמצאה כשהיא דגה דגים במימי החוף של ישראל שלא עפ״י רשיון־מיוחד שניתן ע״י שר החקלאות עפ״י סעיף 3(2) מפקודה זו, הרי רב חובלה של הספינה וגם בעליה, אם הוכח שהיה שותף בעברה, יאשמו בעברה ויהיו צפויים, בצאתם חייבים בדין:–

(א)לקנס שלא יעלה על חמש מאות לירות, ומקום שרב החובל ובעליה של הספינה נמצאו שניהם חייבים, מטילין את הקנס על שניהם כאחד וגם על כאו״א לחוד, או

(ב)למאסר לא יותר מששה חדשים, או

(ג)לשני העונשין כאחד,

ונוסף על כך, מותר יהא, עפ״י צו בית המשפט, להחרים או להשמיד את כלי הדיג שאותה סירה השתמשה בהם.

(3)כל אדם –

(א)הדג דגים או האוסף דגים או המשמיד דגים או המנסה לדוג או להשמיד כל דג ע״י שמוש בדינמיט או בחומר מפוצץ אחר או ע״י שמוש בכל חומר מזיק או מרעיל, או

(ב)שנמצא ברשותו דינמיט או חומר מפוצץ אחר או חומר מזיק או מרעיל במסיבות המוכיחות לבית המשפט שלפניו הובא בדין שהיה בכוונתו להשתמש בדינמיט או בחומר המפוצץ האחר או בחומר המזיק או המרעיל כדי לדוג או להמית דגים, או

(ג)המחזיק, מוביל, מציג למכירה או מוכר כמות מסחרית של דגים שנאספו או שנדוגו בחומר נפץ או שנמצא בהם חומר רעיל או חומר מזיק אחר, זולת אם הוכיח שלא ידע ושלא יכול היה לדעת שהדגים שברשותו מכילים חומר כאמור; לענין זה, ”כמות מסחרית“ – כמות במשקל העולה על 5 קילוגרם,

יאשם בעבירה ויהא צפוי –

(I)על עברה ראשונה, למאסר לא יותר משלשה חדשים או לקנס שלא יעלה על עשרים לירות או לשני העונשים כאחד;

(II)על עברה שניה –

(א)למאסר שנה אחת;

(ב)נוסף על כך, חוץ אם צוה בית המשפט באיזה מקרה מסויים שלא לעשות כן, אם היה אותו אדם בעל רשיון או תעודת־היתר שניתנו עפ״י פקודה זו, יבוטלו רשיונו או תעודת־ההיתר שלו ולא ינתן רשיון חדש או תעודת־היתר חדשה לאותו אדם משך תקופה של שלש שנים למן היום שבו נתחייב בדין בפעם שניה או לתקופה קטנה מזו, כפי שיצוה בית המשפט, ואם היה זה איש ששמו רשום על גבי כל רשיון שניתן לחברה או אגודה שיתופית או על גבי רשיון לדוג דגים או רק באיזה חלק מישראל או על גבי רשיון מיוחד שניתן עפ״י סעיף 3(2) מפקודה זו, ימחק שמו מן הרשיון ולא ירשם בו מחדש משך תקופה כנ״ל;

(III)על עברה שלישית או עברה שלאחריה –

(א)למאסר שנתיים;

(ב)נוסף על כך, חוץ אם צוה בית המשפט שלא לעשות כן מפני סבות מיוחדות במקרה מיוחד, אם היה אותו אדם בעל רשיון או תעודת־היתר שניתנו עפ״י פקודה זו יבוטלו רשיונו או תעודת־היתר שלו ולא ינתן רשיון חדש או תעודת־היתר חדשה לאותו אדם משך תקופה של שש שנים מן התאריך שבו נתחייב בדין בפעם השלשית או בפעם שלאחריה או לתקופה קטנה מזו, כפי שיצוה בית המשפט, ואם היה זה איש ששמו רשום על גבי כל רשיון שניתן לחברה או אגודה שיתופית או על גבי רשיון לדוג דגים אך ורק באיזה חלק מישראל או על גבי רשיון שניתן עפ״י סעיף 3(2) מפקודה זו, ימחק שמו מן הרשיון ולא ירשם בו מחדש משך תקופה כנ״ל.

(4)כל אדם שיש ברשותו דגים ואינו מוסר כל ידיעות ביחס למקורם לאחד מן הפקידים הנזכרים בסעיף 6 מפקודה זו המשמשים בתפקידם עפ״י פסקה (ד) מאותו הסעיף יהא צפוי, בצאתו חייב בדין, לקנס שלא יעלה על עשר לירות.

(5)כל אדם העובר כל עברה על פקודה זו או על כל תקנות שהותקנו על פיה, שלא נקבע לה עונש בפירוש, או שהוא בעל רשיון עפ״י פקודה זו, ואינו מקיים באיזה דבר את תנאי הרשיון שלו, יאשם בעבירה ויהא צפוי, בצאתו חייב בדין, לקנס שלא יעלה על עשרים לירות.