Section 50 of חוק תיירות מרפא, התשע״ח–2018, מתן הוראה למוסד רפואי.

ראה המנהל, על פי תלונה של אדם הרואה את עצמו נפגע או על פי מידע שהובא לידיעתו, כי מתקיים במוסד רפואי אחד מאלה, רשאי הוא לאחר שנתן למוסד הרפואי הזדמנות לטעון את טענותיו לפניו, להורות למוסד הרפואי שלא לטפל בתיירי מרפא, לתקופה קצובה, או להגביל את היקף הטיפולים כאמור או את סוגיהם:

(1)הפר הוראה מההוראות לפי חוק זה, המטילה עליו איסור או חובה;

(2)התקשר עם מי שאינו סוכן תיירות מרפא לתיווך לתיירות מרפא;

(3)נהג בדרך שאינה הולמת מוסד רפואי המטפל בתיירי מרפא;

(4)גילה חוסר יכולת, חוסר אחריות או רשלנות חמורה בטיפול בתייר מרפא;

(5)היקף הטיפולים הרפואיים הניתנים לתיירי מרפא במוסד הרפואי עלול להשפיע לרעה על מתן שירותים רפואיים למטופלים שאינם תיירי מרפא; לעניין זה יובאו בחשבון, בין השאר –

(א)סוגי הטיפולים הרפואיים הניתנים לתיירי מרפא במוסד הרפואי והיקפם, התפוסה במחלקות וזמינות התורים לטיפולים רפואיים;

(ב)ההשפעה שיש לסוגי הטיפולים הרפואיים כאמור בפסקת משנה (א) ולהיקפם על סוגי הטיפולים הרפואיים הניתנים למטופלים שאינם תיירי מרפא והיקפם, לרבות על פי השוואת נתוני הפעילות במוסד הרפואי בתקופות זמן שונות;

(ג)ההשפעה הצפויה מצמצום סוגי הטיפולים הרפואיים הניתנים לתיירי מרפא והיקפם על מתן שירותים רפואיים למטופלים שאינם תיירי מרפא.