Section 166 of תקנות סדר הדין האזרחי, התשע״ט–2018, המצאה מחוץ לתחום המדינה.

בעל דין רשאי להמציא כתב טענות מחוץ לתחום המדינה בהתקיים אחד מאלה ובכפוף לתקנות 167 ו־168:

(1)נקבע בחיקוק שמבחינה בין־לאומית בית משפט בישראל מוסמך לדון בהליך פלוני או אם הוסכם בין בעלי הדין על סמכות כאמור;

(2)מבוקש סעד נגד אדם שמקום מושבו הוא בתחום המדינה;

(3)נושא התובענה הוא מקרקעין המצויים בתחום המדינה;

(4)התובענה היא בקשר לחוזה, ומתקיים אחד מהמקרים האלה:

(א)החוזה, כולו או מקצתו, נעשה או הופר בתחום המדינה או שנשללה האפשרות לקיימו בתחומה;

(ב)על החוזה חלים דיני מדינת ישראל;

(4א)התובענה מבוססת על מעשה או על מחדל שאירע בתחום המדינה;

(5)התובענה מבוססת על נזק שנגרם לתובע בישראל ממוצר, משירות או מהתנהגות של הנתבע, ובלבד שהנתבע יכול היה לצפות שהנזק ייגרם בישראל וכן שהנתבע, או אדם קשור לו, עוסק בסחר בין־לאומי או במתן שירותים בין־לאומיים בהיקף משמעותי; לעניין זה, ”אדם קשור“ – אם הנתבע הוא תאגיד, כל אחד מאלה:

(1)אדם השולט בתאגיד;

(2)תאגיד הנשלט בידי אדם כאמור בפסקה (1);

(3)תאגיד הנשלט בידי מי מהאמורים בפסקאות (1) ו־(2);

(6)מבוקש צו מניעה לגבי דבר הנעשה או עומד להיעשות בתחום המדינה, או מבוקש למנוע או להסיר מטרד בתחום המדינה, בין אם מבוקשים דמי נזק בקשר לכך ובין אם לאו;

(7)מבוקש לאכוף פסק־חוץ, כהגדרתו בחוק אכיפת פסקי־חוץ, או פסק בוררות חוץ כהגדרתו בחוק הבוררות או מבוקש להכיר בהם;

(8)מבוקש שלא לאכוף פסק בוררות חוץ, כהגדרתו בחוק הבוררות, שניתן נגד תושב ישראל, אם שוכנע בית המשפט כי אין למבקש אפשרות לזכות בדין צדק בבית המשפט של המדינה שבה ניתן הפסק;

(9)האדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש או נכון בתביעה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר;

(10)האדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין בתובענה שלגבי אחת מעילותיה באותה תובענה נגדו יש זיקה מהזיקות המפורטות בתקנה זו.