Section 2 of חוק הארכת מועדים, תשל״ה–1974, הארכה מכוח החוק.

(א)נקבע בחוזה – ובכלל זה שטר חליפין ושטר חוב – מועד לעשיית פעולה והאדם שחייב או רשאי לעשותה שירת שירות חירום באותו מועד או תוך שלושים הימים שלפני כן, יראו את המועד כמוארך עד תום שלושים יום לאחר ששוחרר האדם משירות החירום או לאחר שחדל השירות מהיות שירות חירום, הכל לפי המוקדם.

(ב)נקבעה תקופה לעשיית פעולה שהיא נמשכת לפי טיבה, יחולו הוראות סעיף קטן (א) על מועד תחילתה של אותה תקופה.

(ג)ההארכה לפי סעיף זה תחול גם לגבי מועד שנקבע –

(1)בחיקוק או על פיו;

(2)בפסק דין או בהחלטה אחרת של בית משפט, של בית דין או של גוף או אדם אחרים בעלי סמכויות שיפוטיות או מעין־שיפוטיות על פי דין.

(ד)הוארך לפי סעיף זה המועד לקיומו של חיוב שנקבע בחוזה – ובכלל זה שטר חליפין ושטר חוב – תחול ההארכה גם לגבי –

(1)מי שערב לחיוב או מי שהתחייבותו נועדה להבטיח את קיומו של החיוב, או לשפות או לפצות אדם על אי־קיומו של החיוב;

(2)בן־זוגו של החייב האחראי לחיוב יחד עמו.

(ה)הוראות סעיף זה לא יחולו על מועד לפעולה לפי חוזה שנכרת בזמן שהאדם החייב או הרשאי לעשותה היה בשירות חירום, למעט תשלום שהיה מובטח, או שהתחייבו להבטיחו, במשכנתה לשם רכישת זכויות בדירת מגורים לחייב או לבני ביתו, או בתשלום הנובע משכירת דירה כאמור.