Law2019The binding text is the one the official gazette published, listed under the publications.
Section 18 of חוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע״ט–2019, התיישנות פרט רישום פלילי – עקרונות.
This section is in פרק ג׳: המרשם הפלילי / סימן ג׳: הגבלה של מסירת מידע מהמרשם הפלילי
18. התיישנות פרט רישום פלילי – עקרונות
(א)תקופת ההתיישנות של פרט רישום פלילי תימנה מיום מתן פסק הדין או ההחלטה בהליך, אף אם הוגש ערעור על פסק הדין או ההחלטה.
(ב)על אף האמור בסעיפים 19 ו־20, לא יתיישן פרט רישום פלילי של אדם עד שיישא את מלוא העונש שהוטל עליו.
(ג)לא יימסר מידע על פרט רישום שהתיישן אלא לגופים או לבעלי התפקידים המנויים בסעיפים 10 ו־11.
(ד)הופחת עונש או הומר על פי סמכות כדין, יראו לעניין תקופת ההתיישנות את העונש כפי שהופחת או הומר כעונש שהוטל בשל העבירה.
(ה)הוטל עונש אחד בשל הרשעות אחדות או שהוטל עונש מצטבר, רואים אותו לעניין תקופת ההתיישנות כאילו הוטל בשל כל אחת מההרשעות.
(ו)הוטלו בפסק דין אחד עונשים שונים בשל הרשעות שונות, תסתיים תקופת ההתיישנות של כל פרטי הרישום הפלילי האמורים בתום תקופת ההתיישנות המאוחרת ביותר החלה לגבי אותם פרטי רישום.
(ז)הורשע אדם בעבירה או שניתנה לגביו החלטה המהווה פרט רישום פלילי, בתקופת ההתיישנות של פרט רישום פלילי אחר, תסתיים תקופת ההתיישנות של כל פרטי הרישום הפלילי שלו בתום תקופת ההתיישנות המאוחרת ביותר החלה לגבי אותם פרטי רישום.
(ח)הוראות סעיף קטן (ז) לא יחולו על עונש של פסילת רישיון נהיגה לפי סעיף 413יב לחוק העונשין או סעיף 43 לפקודת התעבורה או עונש אחר שניתן להטילו לצמיתות מכוח סמכותו של בית המשפט לפי סעיף 35(א) לחוק האמור.
The text on this page is adapted from the entry חוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע״ט–2019 in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.