Section 10 of חוק היטלי סחר ואמצעי הגנה, התשנ״א–1991, מחיר מקובל וקביעתו.

(א)המחיר המקובל של טובין מיובאים, הוא מחיר בר השוואה של טובין דומים לטובין המיובאים, המיועדים לצריכה מקומית במדינת היצוא, והנמכרים בשוק המקומי של מדינת היצוא במהלך העסקים הרגיל.

(ב)לא היו בשוק המקומי של מדינת היצוא מכירות של טובין דומים לטובין המיובאים במהלך העסקים הרגיל, או שלא ניתן לערוך השוואה נאותה בין מחיר טובין מיובאים לבין מחיר טובין דומים להם במדינת היצוא, לפי הוראות סעיף קטן (א), בשל תנאי השוק במדינת היצוא או בשל היקף המכירות של הטובין הדומים באותה מדינה, ייקבע המחיר המקובל לפי אחד מאלה:

(1)המחיר של הטובין הדומים כשהם מיוצאים למדינה שלישית התואמת מבחינת תנאי השוק למדינת היצוא, ובלבד שהמחיר האמור הוא מחיר מייצג;

(2)סך עלויות הייצור של הטובין הדומים, במדינת הייצור, בתוספת רווח סביר.

(ג)יובאו טובין שלא במישרין ממדינת הייצור רשאי הממונה, על אף הוראות סעיפים קטנים (א) ו־(ב), לקבוע כי המחיר המקובל של הטובין האמורים יהיה מחירם של טובין דומים במדינת הייצור ולא במדינת היצוא, בין השאר, בהתקיים אחד מאלה:

(1)מדינת היצוא שימשה למעבר בלבד של הטובין;

(2)הטובין אינם מיוצרים במדינת היצוא;

(3)לא ניתן לקבוע לטובין מחיר מקובל במדינת היצוא לפי הוראות סעיף קטן (א).

(ד)הממונה רשאי לקבוע לענין סעיף זה כי מכירה של טובין דומים לטובין המיובאים אינה במהלך העסקים הרגיל, בין השאר מהטעמים האלה:

(1)המכירה היא בין צדדים שקיים ביניהם הסדר מפצה; לענין זה, ”הסדר מפצה“ – הסדר לענין תמורה בעד מכירת טובין שקבועה בו הטבה מעבר למחיר המכירה;

(2)המכירה היא בין צדדים שקיימים ביניהם יחסים מיוחדים.