Section 4 of חוק מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה), התשמ״ה–1985, תיאום הכנסה בשל מלאי.

(לא חל בשנות המס 1985 עד 1989 ובשנות המס 1994 עד 2007; פקע בתום שנת המס 2007):

(א)בסעיף זה –

(1)”מלאי סופי“ – המלאי לתום שנת המס כפי שנקבע לצורך קביעת ההכנסה;

(2)”ערך המלאי הסופי“ – הערך שנקבע למלאי הסופי לענין מס הכנסה;

(3)”הערך הממוצע של המלאי“ – מחצית ערך המלאי הסופי, בתוספת מחצית הערך האמור כשהוא מוכפל במדד של החודש האחרון של שנת המס הקודמת ומחולק במדד של החודש האחרון של שנת המס;

(4)”תקופת החזקת מלאי“ –

(א)מספר חדשים כמספר המתקבל מהכפלת הערך הממוצע של המלאי במספר החדשים שבתקופת הדו״ח, מחולק בסכום עלות המכירות בתקופת הדו״ח; לענין זה, ”עלות המכירות“ – לפי עקרונות חשבונאיים בניכוי הוצאות ריבית שנזקפו לעלות כאמור;

(ב)פסקת משנה (א) לא תחול אם הנישום בחר שלגבי כל חלק שבמלאי הסופי תיקבע תקופת החזקה נפרדת, לפי מספר החדשים שבהם החזיק באותו חלק בשנת המס, אם הוכיח את תקופת ההחזקה להנחת דעתו של פקיד השומה;

(5)”סכום תיאום מלאי“ – ערך המלאי הסופי בניכוי הוצאות הריבית שנזקפו לערך כאמור, כשהוא מוכפל במחצית שיעור עליית המדד בחדשים האחרונים של שנת המס שמספרם כמספר החדשים שבתקופת החזקת המלאי, כאמור בפסקה (4)(א), או במלוא שיעור עליית המדד בתקופת החזקת המלאי כאמור בפסקה (4)(ב); כללה תקופת החזקת המלאי חלק של חודש, יהיה שיעור עליית המדד בו, חלק יחסי משיעור עליית המדד בחודש הראשון מבין החדשים האמורים, כיחס חלק החודש האמור לחודש שלם.

(ב)יווסף להכנסה סכום תיאום מלאי, ויראוהו כהכנסה מעסק.

(ג)הוכיח הנישום, להנחת דעתו של פקיד השומה, שנזקפו לערך המלאי הסופי הוצאות ריבית, יופחתו הוצאות הריבית האמורות מסכום תיאום המלאי, ובלבד שהסכום שיופחת לא יעלה על סכום תיאום המלאי.

(ד)הוכיח הנישום, להנחת דעתו של פקיד השומה, כי ערך המלאי הסופי בתוספת סכום תיאום המלאי עולה על שווי השוק של המלאי ביום האחרון של שנת המס, יוקטן סכום תיאום המלאי בסכום ההפרש שביניהם.

(ה)הוראות סעיפים קטנים (ב) עד (ד) לא יחולו על נישום שקבע את ערך המלאי הסופי לפי העלות של המלאי כשהעלות מתואמת לפי מלוא השינוי בשער החליפין ממועד רכישת המלאי עד תום שנת המס. בחר הנישום בתקופת תחולתו של חוק זה, לקבוע כך את ערך המלאי הסופי, לא יוכל לחזור בו מבחירתו במשך שתי שנות מס לאחר השנה שבה בחר כאמור.

(ו)הוראות סעיפים קטנים (ב) עד (ד) לא יחולו על נישום שקבע את ערך המלאי הסופי לפי מחירי מכירה, והוא יהא רשאי לנכות מהסכום שבו העריך את המלאי כאמור את שני הסכומים האלה:

(1)סכום השווה לערך המלאי הסופי כאמור כשהוא מוכפל ביחס שבין סך כל הוצאות מכירה, הנהלה וכלליות לבין סך כל המכירות, כפי שמתקבל מדו״ח ריווח והפסד לשנת המס;

(2)סכום השווה לערך המלאי הסופי כאמור כשהוא מוכפל ביחס שבין 30% מהריווח התפעולי שנקבע לפי עקרונות חשבונאיים לאחר ניכוי הוצאות ריבית לבין סך כל המכירות, בשנת המס;

בסעיף קטן זה –

”מחירי מכירה“ – לגבי מלאי שטרם הבשיל או טרם הגיע לגמר ייצורו, הכנתו של בנייתו (להלן – תהליך ייצור) – מחיר מכירה שלו אילו הסתיים תהליך ייצורו בניכוי חלק יחסי ממנו כיחס סך ההוצאות שיש להוציא להשלמת תהליך ייצורו לסך הוצאות ייצורו;

”הוצאות מכירה, הנהלה וכלליות“ – למעט –

(1)הוצאות ריבית;

(2)תשלומים כלשהם לבעל שליטה כהגדרתו בסעיף 32(9) לפקודה, ובנישום יחיד – לקרובו כהגדרתו בסעיף 76(ד) לפקודה.

(ז)לא יווסף להכנסתו של נישום סכום תיאום מלאי בשל מלאי סופי שהוא יבול שטרם נקטף או נקצר ובשל מלאי בעלי חיים המשמשים לייצור ההכנסה, אם הנישום העריך את המלאי הסופי האמור בדרך שקבע הנציב לענין זה.

(ח)סכום שהוסף להכנסה לפי סעיף זה, יווסף לעלות המלאי ההתחלתי בשנת המס הבאה.