Section 5 of חוק ערבות למשכנתאות, תשי״ב–1952, משכנתה ראויה.

משכנתה היא משכנתה ראויה, אם נתקיימו בה תנאים אלה:

(א)המשכנתה היא משכנתה ראשונה;

(ב)נושא המשכנתה הוא הבית אשר למימון בנייתו ניתן המילווה (להלן – הבית) והמגרש שעליו נבנה, והלווה הוא בעלם הרשום בספרי האחוזה; או זכות חכירה בבית ובמגרש שעליו נבנה, הרשומה בספרי האחוזה לפי שטר חכירה לזכות הלווה שתקופת החכירה שבו מסתיימת לפחות ארבעים שנה לאחר תאריך המשכנתה, או לפחות עשרים וחמש שנים לאחר המועד שנועד לגמר סילוקה של המשכנתה; לענין הוראה זו יראו כתקופת החכירה גם את פרק הזמן שבו רשאי החוכר לפי שטר החכירה להאריכה, ובלבד שהמועד האחרון לשימוש בזכות הארכה זו חל אחרי המועד שנועד לגמר סילוקה של המשכנתה;

(ג)המשכנתה היא לפקודת המלווה וניתנת להעברה, בשלמותה ובחלקים;

(ד)המשכנתה נושאת ריבית שאינה עולה על חמישה וחצי אחוזים לשנה מיתרת הקרן המגיעה בכל עת עד לגמר סילוקה של המשכנתה, או מיתרת הקרן המגיעה בראשית כל תקופת שנים עשר חדשים לאחר התאריך הראשון הקבוע בתנאי המשכנתה לחישוב השנתי של הריבית; אך אין הוראה זו חלה –

(1)לגבי מקרה בו רשאי המלווה, לפי תנאי המשכנתה, להעמיד את חוב המשכנתה לפרעון מיד;

(2)כשנסיבות מיוחדות למקרה הנידון מחייבות, לדעת שר האוצר, סטיה מן ההוראה האמורה;

(ה)המשכנתה משתלמת בשיעורים רבע־שנתיים או חדשיים שווים ומורכבים מקרן ומריבית; מועד פרעון השיעור הראשון הוא לא יאוחר משלוש שנים אחרי תאריך המשכנתה, ומועד פרעון השיעור האחרון הוא לא יאוחר מעשרים וחמש שנים אחרי תאריך המשכנתה;

(ו)המשכנתה כוללת את כל שאר התנאים, כפי שנקבעו בתקנות.