Section 2א of תקנות שירותי הדת היהודיים (ניהול מועצות), התש״ל–1970, איסור התקשרות בחוזים.

(א)חבר מועצה, קרובו, סוכנו או שותפו, או תאגיד שבו יש לאחד מהאמורים חלק העולה על עשרה אחוזים בהונו או ברווחיו או שאחד מהם מנהל או עובד אחראי בו, לא יהיה צד לחוזה או לעסקה עם המועצה; לענין זה, ”קרוב“ – בן זוג, הורה, בן או בת, אח או אחות.

(ב)הוראת תקנת משנה (א) לא תחול –

(1)לגבי חוזה בדבר שירות מהשירותים שהמועצה מספקת לתושביה, לאחד מהמנויים בתקנת משנה (א);

(2)לגבי חוזה או עסקה שהמועצה ברוב של שני שלישים מחבריה ובאישור השר התירה ובתנאים שהתירה; הודעה על מתן היתר כאמור תפורסם ברשומות.

(ג)חוזה שנערך בניגוד להוראות תקנה זו ניתן לביטול על פי החלטת המועצה ברוב חבריה או על פי החלטת השר, ומשבוטל כך לא תהא המועצה חייבת להחזיר את מה שקיבלה על פי החוזה או לשלם את שווי של מה שקיבלה, ובלבד שלא יהיה בביטול החוזה כדי לגרוע מזכויות צד שלישי שנרכשו בתום לב.

(ד)לענין תקנה זו דין התקשרות עם תאגיד שלמועצה שליטה בו כדין התקשרות עם המועצה; לענין זה, ”שליטה“ – כמשמעותה לפי סעיף 2 לחוק מס שבח מקרקעין, התשכ״ג–1963.

(ה)הוראות תקנה זו לא יחולו על התקשרויות שנעשו לפני תחילת כהונתו של חבר המועצה שבשלו חל האיסור; אולם עם תחילת הכהונה יודיע חבר המועצה למועצה בכתב על כל התקשרות האסורה לפי הוראת תקנת משנה (א) שנעשתה לפני תחילת כהונתו, וכל עוד לא נסתיימה התקשרות זו לא יעסוק אותו חבר המועצה בתוקף כהונתו במועצה בכל ענין הנוגע להתקשרות האמורה.

(ו)העובר ביודעין על הוראות תקנה זו, דינו – מאסר ששה חדשים או קנס כאמור בסעיף 40(2) לחוק העונשין, התשל״ז–1977, או שני העונשים כאחד.

(ז)הרשעה בעבירה לפי תקנה זו תיחשב כהרשעה בעבירה שיש עמה קלון.

(ח)אין בהוראות תקנה זו כדי לגרוע מהוראות תקנה 2.