Law1965The binding text is the one the official gazette published, listed under the publications.
Section 14 of חוק הספנות (הגבלת אחריותם של בעלי כלי שיט), תשכ״ה–1965, פסק דין כראיה לתביעה.
14. פסק דין כראיה לתביעה
(א)הרואה את עצמו זכאי להשתתף בקרן הגבלה ולזכותו ניתן פסק דין שאין עליו ערעור עוד, יהא פסק הדין ראיה לתביעתו; אולם הטוען כי פסק הדין הושג בדרך של קנוניה בין מי שהקים את הקרן לבין מי שניתן פסק הדין לזכותו וכי הוא נפגע על ידי הקנוניה, כאמור, רשאי בית המשפט, על פי בקשתו שהוגשה כל עוד לא חולקה הקרן במלואה ובדרך שנקבעה בתקנות סדרי הדין, שלא לקבל את פסק הדין כראיה או לבטל כל החלטה שנתן בית המשפט לזכותו של מי שניתן פסק הדין לזכותו, אם שוכנע בית המשפט כי פסק הדין הושג בדרך של קנוניה וכי הסכום שנפסק אינו מגיע.
(ב)”פסק דין“ – לענין סעיף זה, לרבות פסק דין שניתן בבית משפט של אחת המדינות בעלות האמנה או של מדינה שעל כלי השיט הרשומים בה חל חוק זה לפי סעיף 5, ובלבד שהוכרז כפסק־חוץ אכיף לפי חוק אכיפת פסקי־חוץ, תשי״ח–1958.
(ג)בית המשפט יקבע את חלקו של כל אדם שהוכרה זכותו להשתתף בקרן בדרך שנקבעה בתקנות סדרי הדין.
The text on this page is adapted from the entry חוק הספנות (הגבלת אחריותם של בעלי כלי שיט), תשכ״ה–1965 in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.