Section 29 of חוק מס הכנסה (מיסוי בתנאי אינפלציה), התשמ״ב–1982, דו״ח התאמה.

(א)נישום לענין חוק זה יגיש לפקיד השומה, יחד עם הדו״ח על פי סעיף 131 לפקודה, דו״ח התאמה מיוחד לענין חוק זה (להלן – דו״ח תיאום אינפלציוני) כשהוא מאושר בידי רואה חשבון אם הוא חייב להגיש דו״ח התאמה מאושר לענין הפקודה, ואם אינו חייב כאמור – כשהוא ערוך בידו או בידי מי שרשאי על פי הפקודה לייצג נישומים או בידי מי שקיבל אישור לכך בהתאם לכללים שקבע הנציב; ואולם –

(1)נישום לענין חוק זה שהוא יחיד הרשאי לנהל את פנקסיו בשיטה חד־צדדית ואינו תובע בשנת המס הוצאות ריבית ניכוי בשל פחת על פי סעיף 4 לא יהיה חייב באותה שנת מס להגיש דו״ח תיאום אינפלציוני; לענין זה, ”יחיד“ – לרבות שותפות של יחידים, חברת מעטים כאמור בסעיף 1(11)(2), וחברת מעטים כמשמעותה בסעיף 76 לפקודה החייבת לנהל את פנקסיה לפי תוספת ה׳ להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות), התשל״ג–1973; חברת מעטים שהוראות פסקה זו חלות עליה, ולא הגישה דו״ח תיאום אינפלציוני, לא יחולו עליה הוראות סעיף 20;

(2)הנציב רשאי לפטור מחובת הגשת דו״ח תיאום אינפלציוני ומחובת האישור, מחמת נסיבות מיוחדות או לפי סוגי נישומים.

(ב)דו״ח תיאום אינפלציוני ייערך בטופס שקבע הנציב ורשאי הנציב לקבוע טפסים שונים לסוגי נישומים שונים.

(ג) (1)מי שחייב להגיש דו״ח תיאום אינפלציוני ולא הגישו – לא יותר לו ניכויין של הוצאות ריבית שהוציא בשנת המס שבה לא הגיש את הדו״ח ובשתי שנות המס שלאחריה ולא יותר לו תיאום הפסדים על פי סעיף 7; הריווח שהפיק ממכירת נכסים בלתי מוגנים בשלוש שנות המס האמורות יראוהו כולו כריווח הון ריאלי, ולענין חישוב הריווח ממכירת נכסים מוגנים לא תובא בחשבון, לענין התיאום, עליית המדד בתקופה שמן היום הקובע ובלבד שאם תוקן דו״ח שהוא שומה עצמית בהתאם להוראות סעיף קטן זה לא יהיה בכך כדי לשנות את הדו״ח מלהיות שומה עצמית.

(2)נישום החולק על תיקונים שנעשו על פי פסקה (1) רשאי להשיג עליהם בפני פקיד השומה רק בנימוק שאין הוא חייב בהגשת דו״ח תיאום אינפלציוני; על החלטתו של פקיד השומה בהשגה זו יחולו הוראות סעיפים 153 עד 158 לפקודה.

(ד)בכפוף להוראות סעיף זה דינו של דו״ח תיאום אינפלציוני כדין דו״ח על פי סעיף 131 לפקודה.

(ה)מי שפנקסיו נמצאו בלתי קבילים ואין על כך עוד השגה או ערעור, והגיש דו״ח שהוא שומה עצמית, רשאי פקיד השומה להפעיל לגבי הדו״ח האמור את הוראות סעיפים 15, 16 ו־17 ולא יהא בכך כדי לשנות את הדו״ח מלהיות שומה עצמית.

(ו) (1)סבור פקיד השומה שדו״ח תיאום אינפלציוני שהוא חלק משומה עצמית איננו נכון על פניו, רשאי הוא, תוך שנה מיום קבלת הדו״ח, לדרוש מהנישום לתקן את השומה העצמית תוך 60 ימים מיום הדרישה; פקיד השומה יהא רשאי להאריך את המועד האמור אך לא מעבר למועד החוקי להגשת הדו״ח על פי סעיף 131 לפקודה לשנת המס שבה הוגש הדו״ח.

(2)לא תיקן הנישום את השומה העצמית כאמור בדרישת פקיד השומה, ונקבע לאחר מכן בשומה כי הוא חייב בהפרש מס כפי שעלה מן הדרישה, והנציב מצא שיסודו של הליקוי איננו בבעיה משפטית, יהא הנישום חייב, בנוסף להפרש המס המגיע ממנו, בסכום מס נוסף השווה לרבע הפרש המס האמור (להלן בסעיף זה – מס נוסף).

(3)דין מס נוסף כדין חוב מס שנוצר בתום שנת המס שאליה מתייחסת השומה העצמית.

(4)על הטלת מס נוסף ניתן להשיג או לערער לאחר שומה או צו שהוצאו בעקבות השומה העצמית ויחולו הוראות סעיפים 153 עד 158 לפקודה; נקבע שאכן היו ליקויים שחייבו תיקון השומה העצמית והנישום לא תיקנם על פי דרישת פקיד השומה, רשאי בית המשפט הדן בערעור להפחית את סכום המס הנוסף או לבטלו, אם מצא שיסודו של הליקוי בסוגיה הראויה לבירור משפטי.

(5)בסעיף קטן זה, ”פקיד שומה“ – למעט עוזר פקיד שומה וגובה ראשי.