Section 23 of תקנות הטוענים הרבניים, התשס״א–2001, סמכות ענישה.

(א)בית הדין המשמעתי יהיה מוסמך להטיל על טוען רבני עונשים כמפורט להלן:

(1)אזהרה;

(2)נזיפה;

(3)חיוב בשל כל עבירת משמעת שהורשע בה, בתשלום קנס בסכום שלא יעלה על 25,000 שקלים חדשים, שישולם לקרן העגונות או לאוצר המדינה, הכל לפי שיקול דעת בית הדין;

(4)השעיה לתקופה קצובה, שלא תעלה על 5 שנים;

(5)פסילה לצמיתות לשמש טוען רבני.

(ב)הטיל בית הדין המשמעתי עונש של השעיה או פסילה, רשאי הוא להורות בגזר הדין, שהעונש כולו או מקצתו יהיה על תנאי; מי שנידון להשעיה או לפסילה על תנאי –

(1)לא יישא את עונשו, אלא אם כן עבר בתוך התקופה שנקבעה בגזר הדין, שלא תעלה על שלוש שנים, עבירת משמעת לפי תקנות אלה (להלן – עבירה נוספת) שקבע בית הדין בגזר הדין, והורשע בשלה בתוך תקופת התנאי או לאחריה;

(2)תקופת התנאי תתחיל מיום גזר הדין ואם הנידון נושא, באותה עת, עונש השעיה, מיום תום אותה השעיה;

(3)אם הורשע בשל עבירה נוספת, יצווה בית הדין המשמעתי על הפעלת ההשעיה או הפסילה על תנאי.

(ג)בית הדין המשמעתי רשאי –

(1)להרשיע טוען רבני בשל עבירת משמעת ולא להטיל עליו עונש;

(2)לחייב טוען רבני שהורשע בשל השגת שכר בנסיבות המהוות עבירת משמעת, בהחזרת השכר, כולו או מקצתו;

(3)לחייב טוען רבני, בשל כל עבירה שהורשע בה, בתשלום פיצויים בסכום שלא יעלה על 25,000 שקלים חדשים, שישולם בשלמותו או בחלקו למתלונן או לאוצר המדינה, הכל לפי שיקול דעת בית הדין.

(ד)הטיל בית הדין המשמעתי, בפסק דינו, על טוען רבני השעיה או פסילה, יפורסם הדבר ברשומות ובעיתון יומי שקבע בית הדין.

(ה)חיובו של טוען רבני בתשלומים לפי תקנת משנה (א)(3) או (ג)(2) ו־(3) ניתן להוצאה לפועל, כמו פסק דין של בית דין רבני.