Section 3 of חוק מס עזבון, תש״ט–1949, נכסי עזבון.

(א)נכסי עזבון, לרבות –

(1)נכסים שהיו בשעת פטירתו של הנפטר בבעלות משותפת לו ולאדם אחר שאינו בן־זוגו, והיה הסדר שעם הפטירה יהיו הנכסים מוקנים בשלמות לאדם האחר וללא תמורה; לענין זה יראו נכסים בבעלות משותפת אם כל אחד מהשותפים רשאי לעשות בהם כאילו היה הבעל היחיד בהם;

(2)נכסים שהנפטר העביר בלי תמורה לאדם אחר על מנת שהבעלות בהם תהיה מוקנית לאותו אדם עם פטירתו של הנפטר, או במועד אחר כרוך ליום פטירתו, שנקבע על ידי הנפטר;

(3)נכסים שהנפטר העביר בלי תמורה לאדם אחר תוך חמש שנים לפני פטירתו – אך לא לפני ב׳ בניסן תש״ט (1 באפריל 1949) – והבעלות עליהם הוקנתה לאותו אדם לאלתר, למעט –

(א)מתנת נישואין לא מופרזת לבנו של הנפטר;

(ב)מתנה אחרת שאינה מופרזת בהתחשב עם הנסיבות שבהן ניתנה ועם הכנסותיו והוצאותיו הרגילות של הנפטר;

(ג)מתנה שניתנה לאחד מן המפורטים בפסקה (1) לסעיף 6 או למוסד ציבורי שאושר לענין סעיף 45(א)(5) לפקודת מס הכנסה;

(4)סכום המשתלם בפטירתו של הנפטר, או בתאריך מסויים שלאחריו, על־פי פוליסה לביטוח, או על־פי חוזה עבודה, או על־פי חברות בקופת פנסיה או תגמולים, אם דמי הפרמיה או התמורה, הכל לפי הענין, שולמו מנכסי הנפטר;

אולם, לא ייחשב כנכס עזבון סכום כאמור המשתלם לבן־זוגו, לילדיו, לצאצאי ילדיו, או להוריו של הנפטר, או לכל אדם שהיה סמוך על שולחנו – אלא אם יוכח שדמי הפרמיה או התמורה ששולמו, כאמור, עלו על סכום המתקבל על הדעת בנסיבות המקרה;

(5)נכסים שהיו מוקנים לאפוטרופוס מכוח פקודת המסחר עם האויב, 1939, חוק נכסי נפקדים, תש״י–1950, או חוק נכסי גרמנים, תש״י–1950, והאפוטרופוס מסרם ליורשי הנפטר בשל היותם יורשיו.

(ב)העברה לענין פסקאות (2) ו־(3) לסעיף קטן (א) לרבות פעולה, הבטחה או התחייבות שכתוצאה מהן הוקנה נכס לאדם אחר, בין במישרין ובין באמצעות אדם שלישי, בין בדרך נאמנות, ויתור, הקניה, הסכם או הסדר, ובין בכל דרך אחרת, וכן פעולה, הבטחה או התחייבות כאמור לגבי מניות או זכויות אחרות שהיו לנפטר בתאגיד שרוב מניותיו או רוב הזכויות בו היו בידי הנפטר או נאמנו, ולרבות בדרך הצבעה בתאגיד.

(ג)הוקנה או הועבר נכס לפי לפי פסקאות (1) (2) או (3) לסעיף קטן (א) בתמורה חלקית, ייחשב כנכסי עזבון חלק יחסי משוויו של הנכס בעת הפטירה, שהוא כיחס שוויו בעת מתן התמורה פחות התמורה, לשוויו באותה שעה.

(ד)היה נכס בשעת פטירתו של הנפטר משותף לו ולבן־זוגו בחלקים בלתי מסויימים – יראו את הנכס כאילו היה שייך לשני בני הזוג חלק כחלק, כל עוד לא הוכח שבן הזוג שנשאר בחיים זכאי לחלק אחר בנכס.