Law1955The binding text is the one the official gazette published, listed under the publications.
Section 237א1 of חוק השיפוט הצבאי, תשט״ו–1955, שמיעת טענות העצור.
This section is in חלק ה׳ – הליכי שפיטה / פרק ראשון: הליכים לפני המשפט / סימן א׳ – תלונה, מעצר וחיפוש
237א1. שמיעת טענות העצור
תיקון: תש״ס
(א) (1)נעצר חייל על פי פקודת מעצר לפי סעיף 237א, תינתן לו הזדמנות להשמיע את דברו, לאחר שיוזהר באזהרה הקבועה בסעיף 267; הדברים שנאמרו לענין המעצר יובאו בפני מי שמוסמך לאשר מעצר לפי סעיף 237א(ב) (להלן בסעיף זה – הקצין המוסמך), בהקדם האפשרי ולא יאוחר מתום עשרים וארבע שעות מעת שנעצר.
(2)דרך הבאת הדברים שנאמרו לענין המעצר, בפני הקצין המוסמך, יכול שתיעשה בכתב או בעל פה, והכל כפי שיקבע הקצין המוסמך.
(ב) (1)נעצר חייל שלא על פי פקודת מעצר או שהוא נמצא בבסיס משטרה צבאית ויש כוונה לעצרו, לא ייתן קצין שיפוט פקודת מעצר לגביו לפי סעיף 237א אלא לאחר שניתנה לחייל הזדמנות להשמיע את דברו בדרך הקבועה בסעיף קטן (א), ולענין זה יהיו לקצין השיפוט סמכויותיו של הקצין המוסמך כמשמעותו באותו סעיף קטן.
(2)ניתנה פקודת מעצר בנסיבות כאמור בפסקה (1) ונדרש אישור לפקודת המעצר לפי הוראות סעיף 237א(ב), יובאו הדברים שנאמרו לענין מעצרו של החייל גם בפני הקצין המאשר; הוראות סעיף קטן (א)(2) יחולו לענין פסקה זו.
(ג)דברים שנאמרו לענין מעצר של חייל לפי סעיפים קטנים (א) ו־(ב) יירשמו.
(ד)הוראות סעיף זה לא יחולו על החלטת קצין שיפוט להאריך מעצרו של חייל ועל אישור פרקליט צבאי שניתן להארכת מעצר.
The text on this page is adapted from the entry חוק השיפוט הצבאי, תשט״ו–1955 in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.